פרשנות מצטטת על שמואל א טו:כד

ואכל. הוא כמו ודוי כאומר הה חטאתי שאכלתי. וכמו שאמר שאול חטאתי כי עברתי וגו׳ כי יראתי את העם הרי עירב התנצלות והודוי ביחד. כך התנצל אדם שלא אכל בשאט נפש חלילה אבל מ״מ הרי חטאתי ואכל. וכן הפי׳ במאמר האשה הנחש השיאני ואוכל:

גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשׂוֹא. אַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בַּפְּרָטִים בְּהֶחְלֵט, חָשַׁב שֶׁיֵּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁאֵינוֹ שָׁב מֵחֶטְאוֹ בִּהְיוֹתוֹ מִתְחָרֵט אֶלָּא מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ, וְזֶה אַחַר הַהֶפְצֵר שֶׁהֵעִיד בּוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְהוּא מָרָה, וּבָזֶה אָמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה לְחֶטְאוֹ תִּקְוַת תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת וּמְגִנָּה עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַתָּה, כְּעִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר עֲמָלֵק בְּאָמְרוֹ לִשְׁמוּאֵל "חָטָאתִי" (שמואל א טו:כד) אַחַר הַהֶפְצֵר וְהַהֶתְעָרוּת שֶׁהֵעִירָהוּ שְׁמוּאֵל לָשׁוּב מֵחֶטְאָתוֹ, וְשֶׁנֶּעֱנַשׁ כָּאָמוּר "וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שמואל א טו:כג).

ויאמר העם אל שמואל. חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך עי' הגהות רש"ש זצ"ל ויתכן דכאן חסר שתחלה הביא ראיה מש"א י"ב שאמרו העם לשמואל כי יספנו וגו' והשיב חלילה לי וגו' והביא עוד ראיה משמ"א ט"ו ובפסוק כ"ד שכתוב כי עברתי את פי ה' ואת דבריך רק על שאמר אמתלא לחטאו כי יראתי את העם לא קבל עדיין דבריו עד שאמר בפסוק ל' חטאתי אז נעתר לו מיד כמ"ש שם וישב שמואל אחרי שאול דו"ק בפסוקים גם יתכן שהמדרש דורש אצל שמואל שכתוב תחלה התפלל בעד עבדיך ואח"כ כי יספנו על כל חטאתינו רעה ותחלה היה להם להתוודות לומר חטאנו ואח"כ יבקשו שיתפלל בעדם וכמ"ש כאן שתחלה אמרו חטאנו וגו' ואח"כ אמרו התפלל ודורש שבאמת כן היה וזה ע"פ מדה י"ז שמצאנו שכן הסדר הנכון וגם כאן היה כן ומאחר שדורש אצל שמואל תופס הלשון שאמר ג"כ שאול לשמואל ויתכן דשני הדרכים אמת ודו"ק. וגם בתנחומא הגירסא כמו כאן: