וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃
משנת ארץ ישראל
נראה שבתקופת חז"ל לא לבשו את המעיל, והוא היה בגד קדום מתקופת המקרא. לפיכך, יש לחפש את המקבילות אליו בספרות מימי בית ראשון. את הבירור בדבר טיבו של המעיל יש לפתוח בפסוקי המקרא, שם המעיל מופיע פעמים מספר כבגד רגיל וכבגד של כוהן באופן כללי, ולא רק של הכוהן הגדול. גם לשמואל, כשהיה בתפקיד זוטר במשכן שילה, תפרה אמו "מעיל קטֹן" (שמואל א ב יט). לשאול וליונתן היו מעילים, וכן דוד היה מכורבל במעיל. שמואל, עזרא וסתם אנשים נכבדים לבשו מעילים744שמואל א טו כז; יח ד; כד ה; יחזקאל כו טז; איוב א כ; ב יב; עזרא ט ג; דברי הימים א טו כז. . כן לבשה תמר מעיל "כי כן תלבשןָ בנות המלך הבתולֹת מעילים" (שמואל ב יג יח). בסיפור שם המעיל מכונה גם "כתֹנת פסים". מכל אלו משמע שהמעיל היה בגד מעין כותונת, ויוחד לאנשים נכבדים וממלאי תפקידים בכירים. ברור גם שהוא היה בגד עליון שאבלים קורעים אותו (איוב א כ; ב יב). בין חלקיו נזכרת "כנף המעיל": כאשר שמואל רוצה ללכת שאול מחזיק בכנף המעיל וקורע אותה (שמואל א טו כז), ודוד כורת את כנף המעיל של שאול (שמואל א כד ד). כמו כן נזכר "פי המעיל" (שמות לט כג), ובעל הפיוט "אקרא בגרון" מפייט: "פיהו כתחרא השווהו לבל יקריע"745מלאכי, סדר העבודה, עמ' 108. . הפה הוא המקום לראש ולצוואר, הווה אומר שהמעיל הוא יריעת בד שיש במרכזה חור ודרכו משחילים את הראש. שולי הפתח נשענים על הכתפיים או על הצוואר. את המונח "כנף" יש להבין, לפי הקשרו, כשרוולים (בתי ידיים בספרות חז"ל), או כחלק אחר שאינו חלק אינטגרלי מהבגד אלא תפור אליו, אחרת קשה לקרעו746המונח "ציצית הכנף" מתפרש בספרות חז"ל כפינה סתמית של הבגד (במדבר טו לח). כנף הבגד נזכרת עוד בדברים כג א ובחגי ב יב. , ונחזור לכך להלן.
רמב"ן
בכנפיו עם כנפיו אינו צריך למרוט כנפי נוצתו כנפיו נוצה ממש לשון רש"י (רש"י על ויקרא א׳:י״ז) ואיננו נכון שאם כן לא יזכיר הכתוב מאי זה מקום ישסע אותו אם מלפניו או מגבו אבל פירושו ושסע אותו במקום כנפיו כי הבי"ת בי"ת הכלי כאמרך בארון בבית או בשדה ואין כנפיו נוצה אבל הוא ככל הכנפים שבכתוב כל צפור כל כנף (בראשית ז יד) יפרוש כנפיו לתימן (איוב לט כו) וכן בכנף מעילו (שמואל א טו כז) ונוצה הוא השער אשר על גוף העופות כענין שכתוב (יחזקאל יז ג) הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה וכן שנינו (טהרות א ג) הכנפים והנוצה טמאות ומטמאות ומצטרפות ואמרו (תורת כהנים אחרי פרק יב ב) פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפים ולנוצה:
הטור הארוך
ועשית את מעיל האפוד. פירש"י מעיל כעין חלוק והקשה הרמב"ן מהא דכתיב והוא עוטה מעיל ולא שייך עיטוף בחלוק אלא הוא כסות מקיף הגוף כולו ולמטה עד רגלי האדם ואין לו בית יד כלל ובשאר מעילין יש לו בית צוואר כנגד כל הצואר תפור בו ואותו בית הצואר נקרא פי המעיל ובזה המעיל צוה הכתוב שיהי' ארוג עמו וכולו חלוק מלפניו עד למטה ומכניס ראשו בנקבי פיו ולפניו שתי כנפים מגלה בו ומכסה בו כרצונו והיינו דכתיב ויחזק בכנף מעילו אלמא יש לו כנפים: