וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
דעת זקנים
ועתה ישראל מה ה' אלהיך. אטו דבר קטן הוא זה וי"ל דאקרא דלבתריה קאי לשמור את מצות ה' וגו' לטוב לך כלומר אינו שואל ממך דבר זה כי אם לטוב לך להנאתך ולהרבות לך שכר. ומיהו רבותינו הקשו כן ותירצו דלגבי משה מילתא זוטרתי היא ומכאן דרשו רבותינו דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום דכתיב מה אל תיקרי מה אלא מאה כלומר ק' ברכות ה' אלהיך שואל מעמך. ויש לחזק הדבר מ"ה בחילוף א"ת ב"ש הוי י"ץ שעולה מאה וכן בפסוק זה יש מאה אותיות חסר אחת וכאשר תוסיף אות אחת לעשות ממנה מאה תשלם החשבון למאה. וי"א כי דוד תקנם שבכל יום היו מתים מאה אנשים מישראל באו והגידו לדוד עמד ותקן מאה ברכות בכל יום שנ' נאם הגבר הוקם על ע"ל בגימטריא מאה ומיד נעצרה המגפה. עוד יש להוכיח מאה ברכות מדכתיב הנה כ"י כ"ן יברך גבר במנין כ"י כ"ן יברך גבר כי יברך חסר וא"ו כתיב ולכך תקנו לומר מודים שהרי פי' משתחוים כדכתיב גבי נעמן והשתחויתי לה' אלהיך. ותרגם יונתן ואודיתי קדם ה' אלהך ומ"מ אנו אומרים מודים ולא משתחוים לפי שעולה בגימטריא מודי"ם מאה לומר שכל האומר מודים כהוגן כאלו קיים מאה ברכות ר"ל שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה או שיראה איסר כנגד לבו וכרע כחוטרא וזקיף כי חויא ושיתכוין לומר משתחוים אנו לך כדאיתא בירוש' א"ר בון מיומי לא איכוונית וכו' ומחזיקנא טיבותא לרישאי דכי מטינא למודים כרע מגרמיה:
פירוש מהרז״ו
ויאמר העם אל שמואל. חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך עי' הגהות רש"ש זצ"ל ויתכן דכאן חסר שתחלה הביא ראיה מש"א י"ב שאמרו העם לשמואל כי יספנו וגו' והשיב חלילה לי וגו' והביא עוד ראיה משמ"א ט"ו ובפסוק כ"ד שכתוב כי עברתי את פי ה' ואת דבריך רק על שאמר אמתלא לחטאו כי יראתי את העם לא קבל עדיין דבריו עד שאמר בפסוק ל' חטאתי אז נעתר לו מיד כמ"ש שם וישב שמואל אחרי שאול דו"ק בפסוקים גם יתכן שהמדרש דורש אצל שמואל שכתוב תחלה התפלל בעד עבדיך ואח"כ כי יספנו על כל חטאתינו רעה ותחלה היה להם להתוודות לומר חטאנו ואח"כ יבקשו שיתפלל בעדם וכמ"ש כאן שתחלה אמרו חטאנו וגו' ואח"כ אמרו התפלל ודורש שבאמת כן היה וזה ע"פ מדה י"ז שמצאנו שכן הסדר הנכון וגם כאן היה כן ומאחר שדורש אצל שמואל תופס הלשון שאמר ג"כ שאול לשמואל ויתכן דשני הדרכים אמת ודו"ק. וגם בתנחומא הגירסא כמו כאן:
רבינו חננאל
ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה. יש רמז בכלים האלה. כי הארון רמז לצדיק החכם שהוא צריך להיות תוכו כברו. כשם שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ. וכשם שקרקעית הארון אמתים וחצי על (אמתים) [אמה] וחצי. בתשבורת ארבע אמות פחות רובע אמה כן הצדיק צריך לגרוע מנו מארבעה יסודות שבגוף ויוסיף בצדקו ובמעשים טובים. וכשם שקירות הארון היו י"ב אמות. לפי שקירות הארוכות הן ז' אמות וחצי והקירות שעל הרוחב ד' אמות וחצי. כן הצדיק ראוי לקיים י"ב דברים המפורשים במזמור ד' מי יגור באהלך (תהילים ט״ו:א׳): למעלה מן הצדיקים מעלת הנביאים. וכנגדן הכפרת אשר על הארון רמז לנביאים שהם למעלה מן הצדיקים. והיתה הכפרת זהב כלו. וכן הנביא כלו צדק שנאמר (משלי ה׳:ז׳) ובצדק כל אמרי פי: כרובים שעל הכפרת רמז למלאכים שהם למעלה מן הנביאים. והם פורשים כנפים למעלה רמז לשכינה שהיא למעלה מן המלאכים. כי המלאכים כסא כבוד לקבל כבוד השכינה. וזהו שכתב אל הכפרת יהיו פני הכרובים. שהיה מסתכלין למטה בכפרת ולא היו רשאין להסתכל למעלה. הקדוש ברוך הוא למעלה מהכל. שנאמר (שמואל ב ו׳:ב׳) אשר נקרא שם שם ד' צבאות יושב הכרובים עליו. וכן עשה שלמה במקדש כרובים של עץ. שנאמר (מלכים א ו׳:כ״ג) ויעש בדבר שני כרובים עצי שמן. והשלחן כנגד מלכי ישראל שמסדרין על שלחנם רבי ישראל שנאמר (שם ב') ולבני ברזילי הגלעדי. תעשה חסד והיו באכלי שלחנך. וכתוב (שם ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו' והיה מצופה זהב טהור. כענין שמלכות שאינה עשויה אלא לפנים. כגון שאול שאמר לשמואל (שמואל א ט״ו:ל׳) כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל. והיה אמתים ארכו כנגד שני דברים שצריכין מן המלך. המשפט והמלחמה שנאמר (שם ח') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו. שיעור קירותיו תשע אמות כנגד תשע מצות שנצטוה המלך (דברים י״ז:ט״ז) א' לא ירבה לו סוסים. ב' ולא ישיב את העם מצרימה. ג' ולא ירבה לו נשים. ד' ולא יסור לבבו. ה' וכסף וזהב לא ירבה לו. ו' וכתב לו את משנה התורה הזאת. ז' וקרא בו כל ימי חייו. ח' לבלתי רום לבבו מאחיו. ט' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. והיתה משמשת לשמור מה שבשלחן כנגד הכהנים והנביאים ששומרים את המלכות שלא יכשלו. שנאמר (דברי הימים ב כ״ד:ב׳) ויעש יואש הישר בעיני ד' כל ימי יהוידע הכהן. וכתיב בעזיהו (שם כ"ו) ויהיה לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים. וכלל הדברים בכלים האלה. הארון והשלחן והמנורה ומזבח העולה ומזבח הזהב. הארון כנגד הצדיקים תופשי התורה. השלחן נגד מלכי ישראל. המנורה כנגד חכמי ישראל. מזבח הזהב כנגד הכהנים. מזבח העולה כנגד ישראל: