וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃
פירוש מהרז״ו
נחמתי כי המלכתי. ש"א ט"ו י"א ואני מאסתיו שם ט"ז א' וכמ"ש סוף איכה רבתי אם מאיסה היא לית סבר ואי קצופה היא אית סבר דמאן דכעיס סופו מתרצה ע"כ אהרן שכתוב בו התאנף נתקרב שאול שכתוב בו מאסתיו לא נתקרב ולא הביא המדרש פסוק הקודם וימאסך ה' מהיות מלך שהם דברי שמואל אך ואני מאסתיו דברי ה' המה:
יפה תואר
ה' צדיק יבחן זה נח. [ודריש ה' צדיק יבחן כמו יבחר כי באמת עיקר פעולת הבחנה הוא האם לבחר בדבר הזה או לו. ובפרט הנו"ן יתחלף ברי"ש בחילוף אותיות למנ"ר. ומפרש כי אותך ראיתי צדיק לפני כי בך בחרתי יען כי צדיק אתה ומצינו כמה פעמים בתנ"ך השורש ראה להוראת בחירה כמו ירא פרעה איש נבון (בראשית מ״א:ל״ג) ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳) ועוד רבים וכענין רואה אני את דברי אדמון]:
העמק שאלה
והנה הקב"ה לא אמר מתחלה לשמואל עגלת בקר תקח בידיך עד ששאל שמואל ממנו, והוא משום דבאמת כבר הגיע שמואל הנביא למדה גבוהה זו רק באותו ענין שהיה מתעצב על מלוכת שאול, ולא מצא בלבבו שמחה שמגיע מזה לאהבה עזה ודבקות בה' שיהא בטוח בעצמו להסתכן, מש"ה שאל כדין והשיב לו המקום ית' כהלכה.