פרשנות מצטטת על שמואל א ט:ז

וְנִקֻּדִים. מִין קְלָיוֹת, מְיַבְּשִׁין בְּתַנּוּר וְעוֹשִׂין אוֹתָן קֶמַח לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַאֲכָל, שֶׁקּוֹרִין לוֹ שְׁתִיתָא בִּלְשׁוֹן גְּמָרָא.

ולקחת בידך עשרה לחם גם זה היה עצה שלא יכירה כי לחם ונקודים אינו מתת מלך וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים, והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ"ש בש"א ט' ז') למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז"ש ובאת אליו:

הזלים וגו'. עם עובדי עבודה זרה ידבר, הזלים רבים הוציאוהו מגזרת אזל מכלינו (שמואל א' ט' ז'), והוא חסר אל"ף, והנכון שאין רע לו, כי אזל פועל עומד, וטעמו הנותנים זהב מכיסם, והנה בתור' אבנים בכיס (דברים כ"ה י"ג) והנה הוא במאזנים, גם קנה כן טעמו ואין רע לו:

ותשורי למלך בשמן. ואני מתחלה גדלתיך והיית מקבלת פני מלכך בכל מיני תפנוקים, ותשורי לשון ראיית פנים כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז) וכן (שמואל א ט׳:ז׳) ותשורה אין להביא דורון של הקבלת פנים: