וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֙עַר֙ לַעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ׃
דברי ירמיהו
מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה וכו'. בהל' הקודמת כתב דהוי חילול ה' ושאין עמו מלאכה מלסטם וכו' וכאן כתב דהוא מעלה גדולה ומדת חסידות, ונראה שאמר אף מי המפרנס א"ע מסחורה וכיו"ב אינו בכלל מחלל ה' חלילה וגם אין סופו ללסטם הבריות אבל ממעלה הגדולה שיפרנס אדם א"ע ממעשה ידיו ממש כמ"ש רז"ל גדולה מלאכה וכו' וזה וזה שיבחו ממעלת המלאכה ביגיעת כוחו וזה היה ממדת חסידים הראשונים שהיו עושי מלאכה בידיהם וכמ"ש בפ"א ה"ט עיי"ש.
והנה אמרו רז"ל במס' ברכות כל הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל עיי"ש, והמקרא לא לקחת מיד איש מאומה, מעיד כמשז"ל כל מקום שהלך שם ביתו והעירו בזה כי אין זה בגדר יוהרא וכנפרד מבני אדם ואין רוצה בטובתם ובכבוד מהם, כי רשאי כן וכאשר עשה ר' פנחס בן יאיר שלא נהנה משום אדם מעודו, ואם הוא עושה כשמואל למען ידעו כל העם ישרו ולא למען עושר וכבוד ותפארת לו מן האדם פועלו הן זה קידוש ה' מאיש כמוהו העומד לנס עמים כי יראו כי זך וישר פעלו ולה' לבדו.
ואשר מצינו כי אמר שאול ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוקים מה אתנו, ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוקים והגיד לנו את דרכינו, שמואל א' ט'. ועיין באברבנאל שכתב כי לא ידעו לשער מעלת שמואל וחישבו ליתן לו עיי"ש, והן זה נראה רחוק כי משיח ה' יתעה באיש הנודע מדן עד באר שבע כי כל מקום שהלך שם ביתו, וגם וכי אם לא יתנו לו לא יגיד להם ויכבוש נבואתו חלילה לחשוב כי חשדו ככה לאיש האלוקים, אבל בתרגום נאמר כמו כן ויאמר שאול לעולמיה והא ניזל ואם מקבל ממון מה נעיל לנביא, ומובא ברש"י שהוסיף ע"ז לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שישאל שכר עכ"ל, ועי' ברד"ק שם, ועל מה שאמר כי הלחם אזל, אף אין מהדרך ליתן ככר לחם לאיש גדול כמו שמואל פי' ז"ל כי אמר אף לקנות לחם לצרכו אין אתו ועם כל זה ניתן מתנה עיי"ש.
אמנם הנראה כי הנה רז"ל אשר הפליגו לאסור לקבל שכר על כל דבר טוב תורה ומשפט ודרשו מה אני בחינם אף אתם בחינם, מצינו במס' חולין מ"ד ע"ב ר"א כי הוי משדרי ליה מבי נשיאה מידי לא שקיל, וכי הוי מזמני ליה לא אזיל וכו' ר' זירא כי הוי משדרי ליה לא שקיל כי הוי מזמנין ליה אזיל אמר אתייקורי דמתייקרי בי עיי"ש.
ודבר הזה היה לפנים בישראל למצוא מכובד את עצמו אם קיבל אדם חשוב דבר ממנו כמצינו במס' קדושין הרי אני מקודשת לך ע"מ שתקבל ממנו וכו' אם היה אדם חשוב מקודשת עיי"ש דקבלה כנתינה, והן פשט כל כך בין המון הנשים ונראה כי היה כבוד מפורסם, אם האדם גדול קיבל ממנו דבר, וביותר היה דרך הכנעה וכבוד ליתן מנחה למושלים כאשר מצינו בשאול אשר נאמר "ובני בליעל אמרו כו' ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" שמואל א' י', ועיין ברמב"ן בפרשת וישלח על אכפרה פניו במנחה וז"ל גם הנה עבדך יעקב וכו' והקדים אותנו לפניו ליתן כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך, ואח"כ אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותו מרואי פני המלך, וזה דרך מעלה מיראתו ממנו עכ"ל.
והנראה מכל זה הנאמר כי המנחה היה לסימן הכנעה וכבוד בלבד, וכנראה אף שהיה דבר קטן הערך, וכן ראיתי בנוסע מפורסם הכותב מדרכי עמי מארץ קדם כי שם יהיה לבזיון גדול אם לא יביא הקטן בעת בואו להגדול ממנו תשורה מה אף אם יהיה פרח או שושנה וכיו"ב דבר קטן רק שיהיה מורה על הכנעה, וזה הנוסע היה מזמן לא רחוק ואולי היה מלפנים כן ומצינו במס' ברכות מ"ו ע"ב אף דרבנן קשישאי אתם פרסאי בסעודה בקיאי מנייכו וכו' נראה שלמדו דרך ארץ מכל אדם וכמ"ש רז"ל אוהב אני המדים וכו' במס' ברכות בפ"ק, וכנראה היה מלפנים גם בנו ככה וכדרך כל המלכים ורוזני ארץ אז וחשבו שאול ונערו כי גם לשמואל לכבדו על דרך הזה וכנראה מלשונו לא לקחתי מאומה, ואין אתנו מה, כי דבר קטן יהיה מספיק ואולי מ"ש ולחם אזל, אולי גם ככר לחם היה די לזה, ותעו בזה כמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל ובאברבנאל הנ"ל כי שמואל גם זה לא לקח ובזה היה טעות קרוב.
ועיין ברש"י שנראה שכתב כמ"ש במלות מעטים וז"ל ותשורה מנחם פי' לשון תקרובות ראית פני המלך ואדם חשוב לשון אשורנו במדבר כ"ה י"ז ונראין דבריו עכ"ל, ולשון תקרובות שכתב שאיננו לשון מתנה רק כמו כל קרבן ענינו על הכנעה ושעבוד ולא למתנה וזה כמ"ש. ועי' בכ"מ ה"י שכתב וכן מצינו כשהיו הולכין לשמואל הנביא וכו' ומ"ש נראה לענ"ד.
והנה אמרו רז"ל במס' ברכות כל הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל עיי"ש, והמקרא לא לקחת מיד איש מאומה, מעיד כמשז"ל כל מקום שהלך שם ביתו והעירו בזה כי אין זה בגדר יוהרא וכנפרד מבני אדם ואין רוצה בטובתם ובכבוד מהם, כי רשאי כן וכאשר עשה ר' פנחס בן יאיר שלא נהנה משום אדם מעודו, ואם הוא עושה כשמואל למען ידעו כל העם ישרו ולא למען עושר וכבוד ותפארת לו מן האדם פועלו הן זה קידוש ה' מאיש כמוהו העומד לנס עמים כי יראו כי זך וישר פעלו ולה' לבדו.
ואשר מצינו כי אמר שאול ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוקים מה אתנו, ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוקים והגיד לנו את דרכינו, שמואל א' ט'. ועיין באברבנאל שכתב כי לא ידעו לשער מעלת שמואל וחישבו ליתן לו עיי"ש, והן זה נראה רחוק כי משיח ה' יתעה באיש הנודע מדן עד באר שבע כי כל מקום שהלך שם ביתו, וגם וכי אם לא יתנו לו לא יגיד להם ויכבוש נבואתו חלילה לחשוב כי חשדו ככה לאיש האלוקים, אבל בתרגום נאמר כמו כן ויאמר שאול לעולמיה והא ניזל ואם מקבל ממון מה נעיל לנביא, ומובא ברש"י שהוסיף ע"ז לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שישאל שכר עכ"ל, ועי' ברד"ק שם, ועל מה שאמר כי הלחם אזל, אף אין מהדרך ליתן ככר לחם לאיש גדול כמו שמואל פי' ז"ל כי אמר אף לקנות לחם לצרכו אין אתו ועם כל זה ניתן מתנה עיי"ש.
אמנם הנראה כי הנה רז"ל אשר הפליגו לאסור לקבל שכר על כל דבר טוב תורה ומשפט ודרשו מה אני בחינם אף אתם בחינם, מצינו במס' חולין מ"ד ע"ב ר"א כי הוי משדרי ליה מבי נשיאה מידי לא שקיל, וכי הוי מזמני ליה לא אזיל וכו' ר' זירא כי הוי משדרי ליה לא שקיל כי הוי מזמנין ליה אזיל אמר אתייקורי דמתייקרי בי עיי"ש.
ודבר הזה היה לפנים בישראל למצוא מכובד את עצמו אם קיבל אדם חשוב דבר ממנו כמצינו במס' קדושין הרי אני מקודשת לך ע"מ שתקבל ממנו וכו' אם היה אדם חשוב מקודשת עיי"ש דקבלה כנתינה, והן פשט כל כך בין המון הנשים ונראה כי היה כבוד מפורסם, אם האדם גדול קיבל ממנו דבר, וביותר היה דרך הכנעה וכבוד ליתן מנחה למושלים כאשר מצינו בשאול אשר נאמר "ובני בליעל אמרו כו' ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" שמואל א' י', ועיין ברמב"ן בפרשת וישלח על אכפרה פניו במנחה וז"ל גם הנה עבדך יעקב וכו' והקדים אותנו לפניו ליתן כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך, ואח"כ אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותו מרואי פני המלך, וזה דרך מעלה מיראתו ממנו עכ"ל.
והנראה מכל זה הנאמר כי המנחה היה לסימן הכנעה וכבוד בלבד, וכנראה אף שהיה דבר קטן הערך, וכן ראיתי בנוסע מפורסם הכותב מדרכי עמי מארץ קדם כי שם יהיה לבזיון גדול אם לא יביא הקטן בעת בואו להגדול ממנו תשורה מה אף אם יהיה פרח או שושנה וכיו"ב דבר קטן רק שיהיה מורה על הכנעה, וזה הנוסע היה מזמן לא רחוק ואולי היה מלפנים כן ומצינו במס' ברכות מ"ו ע"ב אף דרבנן קשישאי אתם פרסאי בסעודה בקיאי מנייכו וכו' נראה שלמדו דרך ארץ מכל אדם וכמ"ש רז"ל אוהב אני המדים וכו' במס' ברכות בפ"ק, וכנראה היה מלפנים גם בנו ככה וכדרך כל המלכים ורוזני ארץ אז וחשבו שאול ונערו כי גם לשמואל לכבדו על דרך הזה וכנראה מלשונו לא לקחתי מאומה, ואין אתנו מה, כי דבר קטן יהיה מספיק ואולי מ"ש ולחם אזל, אולי גם ככר לחם היה די לזה, ותעו בזה כמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל ובאברבנאל הנ"ל כי שמואל גם זה לא לקח ובזה היה טעות קרוב.
ועיין ברש"י שנראה שכתב כמ"ש במלות מעטים וז"ל ותשורה מנחם פי' לשון תקרובות ראית פני המלך ואדם חשוב לשון אשורנו במדבר כ"ה י"ז ונראין דבריו עכ"ל, ולשון תקרובות שכתב שאיננו לשון מתנה רק כמו כל קרבן ענינו על הכנעה ושעבוד ולא למתנה וזה כמ"ש. ועי' בכ"מ ה"י שכתב וכן מצינו כשהיו הולכין לשמואל הנביא וכו' ומ"ש נראה לענ"ד.