פרשנות מצטטת על שמואל א ט:טז

לנגיד צר. יש הבדל בין נגיד ובין מלך, שהנגיד כולל כל הממונה להנהיג, כמו נגיד בית האלהים, נגיד על האוצרות, וקרא לדוד בשם נגיד בעוד לא הובטח לו המלכות בירושה (ש"ב סי' ו' וסי' ז'), וכן קרא לשאול (ש"א ט' ט"ז י' א'), ולירבעם (מ"א י"ד) נגיד מטעם זה, ומזה מבואר שנגיד צור אינו המלך שמוזכר בפסוק י"ב :

ומפרשי המקראות הניחו הענין על דוד עצמו ר״ל שדוד אמרו על עצמו ולדעתם אותה למ״ד שבמלת לחסידיך במקום בעבור וקרא עצמו חסיד על דרך אמרו שמרה נפשי כי חסיד אני (תה׳ פו) והענין כלומ׳ שמלכותי לא נזדמן במקרה שכבר נתיעד בנבואה לאב הנבחר ר״ל יעקב אבינו ע״ה והוא חזיון לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (ברא׳ מט). והענין שרמז על מלכות שאול שלא היה כוונת האל ובחירתו עליו. או איפשר לשיטה זו שנאמ׳ על יעקב אבינו שנקרא חסיד לרוב תמימותו כאומרו איש תם יושב אוהלים (שם כה) ואם נפרש עליו שם גבור אין ספק שכל מיני הגבורה נמצאו בו עד תכלית המין הראשון כמו שיראה מענין ויגל את האבן (שם כט) ומענין אומרו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו וגו׳ ובענין שמעון ולוי כמו שאמרו ז״ל וכלם בטוחים על כחו של זקן וכענין ויאבק איש עמו (בראש׳ לב כה) הן לפי הנגלה הן לפי קצת דעות נסתרות שבו בהאבק עמו המלאך המשחית שרו של עשו ולא יכול לו וכ״ש המין הב׳ כמו שיראה מנבואת הסולם אלא שהנראה לשיטה זו שמלת לחסידך נאמרה על יעקב ושויתי עזר על גבור נאמ׳ על יהודה כלומ׳ שדברת בחזון ליעקב להיות עזרך על יהודה אשר הוא גבור באחיו כמו שידוע בכל ספוריו והכוונה כמו שביארנו שהמלוכה נאותה אליו מנחלת שבטו מקדם על פי נבואת יעקב אבי׳ ע״ה לא שנזדמן במקרה כענין מלכות שאול וזה הענין כבר רמזנוהו בחבורינו התלמודיים במס׳ הוריות אלא שהמשך הדברים יביאנו להשיב קצת הדברים הנה והיא שכבר ידעת מה שאמרו ע״ה שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות מלך ולמחות זכר עמלק ולבנות בית הבחירה ומקום המצוות בתורה שום תשים עליך מלך (דברי׳ יז טו) תמחה את זכר עמלק (שם סוף כה) לשכנו תדרשו ובאת שמה (שם יב ה) וכן ידעת שמצות מנוי המלך היתה קודמת למצות הכרת זרעו של עמלק שכן דרשו מדכתי׳ אותי שלח ה׳ למשחך למלך ועתה לך והכית את עמלק (ש״א טו) וכן שהכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין בית המקדש מדכתי׳ ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו מכל אויביו מסביב ויאמר אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון אל׳ בתוך היריעה (ש״ב ז) ומכאן מצאו הראשונים מקום עיון אחר שכן למה כעס הב״ה על ישראל כששאלו להם מלך עד שבא המענה מאתו ית׳ לא אותך מאסו כי אותי (ש״א ח ז) עד שהשיבו לעצמם שלא כעס עליהם להיות השאלה בלתי הוגנת אבל מפני שלא היתה כוונתם לקיום המצוה רק להיותם קצים בשמואל הנביא עם פרסום שלימותו וחוזק הראותו באותות ובנפלאות ובמופתים ואני תמה על תשובתם שהרי לא שאלו דבר עד שנעשה שמואל הנביא זקן וידוע שהזקנה מתשת כח ההנהגה וכן שכבר מינה הוא עליהם את בניו עם היותם בלתי ראויים ונאותים לכך והנה כתיב בביאור ויהי כי זקן שמואל וישם את בניו שופטים את ישראל ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט (שם) ועל זה נאמר ויתקבצו כל זקני ישר׳ וגו׳ ויאמרו הנה אתה זקנת ולא הלכו בניך בדרכיך שימה לנו מלך וגו׳ (שם ח) והנה הדבר מבואר בנפשו שהם שאלו כהוגן בחכמה ובדעת בתם לבב ובנקיון כפים כי הוא היה זקן וכיון שראו בו שמינה את בניו ויש מקום חשד שלא לבא כן מאת האל ית׳ רק מצד בחירת נתינת השררה לבניו ועם זה שבניו לא היו ראויים לכך ולולא זה היו ראויים להענש מיד ולא שימהרו על זה, אלא שלדעתי הסבה בזה היתה שהמלוכה כבר נתיעדה בנבואת יעקב אבי׳ לשבט יהודה שנאמ׳ לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים ומלת עד האמורה כאן איננה זמן מורה על הפסק כלומ׳ עד שיבא שילה אבל בבואו תסור אלא הוא כענין כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשי׳ כח) כלומ׳ שלא תסור השגחתי ממך עד שיגיעך מה שהבטחתיך ואז תהיה השגחתי בך שלימה מכל וכל והוא כמי שאומר לבנו לא אסיר חסדי מאתך שלא אועילך יום יום עד שאעשיר אותך בעושר גדול יחד וכן הנה לא יסור שבט השררה ביהודה ואות המלכות מזרעו כמו שתראה בדגלים דגלו נוסע בתחלה ובפלגש בגבעה יהודה יעלה בתחלה וכן בכל ענין עד שיבא המשיח היוצא ממנו ואז יתפרסם המלכות פרסום חזק והמשיח ההוא רומז על דוד לקצת פירושים והוא הנאות לנו הנה ובזמן שמואל הנביא לא היה בשבט יהודה ראוי למלוך ומכוער הדבר למנות הראשון רק באדם הגון ונכבד בתכלית המעלה ולזה היה קשה בעיני האל ית׳ על שלא נתאחרה הבקשה עד עמוד ביהודה ראוי למלכות כ״ש בעוד שמואל חי שעם זקנתו היה טורח בתוכחת בניו להדריכם בהנהגה הישרה או למנות אחרים תחתיהם ולא שישאלו לשעתם אלא שמצד שהיה הדין עמהם לא נמנע האל ית׳ מלהעתר להם כפי האיפשר ונעתר להם להמליך מלך משאר השבטים את אשר נאות הבחירה עליו לפי הזמן עד עמוד ביהודה ראוי לכך ונחל ה׳ את יהודה חלקו. ולי עוד בזה דקדוק לעזר ולסעד לזה הענין והוא שבעת שייעד לנביא להקים את שאול למלך אמ׳ וה׳ גלה את אזן שמואל וגו׳ עד כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד (ש״א ט טז) ולא אמר למלך ובבאו לפניו זה יעצור בעמי (שם יז) ולא אמר ימלוך בעמי ובעת משיחה אמר משחך ה׳ לנגיד (שם י א) על הדרך שנאמ׳ על זרובבל בנבואת דניאל להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבועים שבעה (דניאל ט כה). סוף דבר לא ייחס לו שם המלכות עד שחטא בקרבן העולה שנתנבא לו בקריעת מלכותו והוא אמרו נסכלת וגו׳ הכין ה׳ את ממלכתך אל ישר׳ עד עולם (ש״א יג יג) ועתה ממלכתך לא תקום (שם יג יד) וכן אותי שלח ה׳ למשחך למלך… ועתה לך והכית את עמלק (שם טו) כאשר נודע לו בנבואתו אחרית דבר מראשיתו והוא אמרו עליו וימאסך מהיות מלך וגו׳ וכן ונתנה לרעך הטוב ממך ואמ׳ על זה וגם נצח ישר׳ לא ישקר ולא ינחם (שם טו כו־כט) ונצח ישר׳ רמז על האל ית׳ או על הנבואה ונקראה נצח ישר׳ מצד שהיא מיוחדת לעם הנבחר כמאמרו בקש שלא תשרה נבואה על אומות העולם וניתן לו ואל יקשה בעיניך אמרם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם שכבר ביארנוהו בחיבורינו התלמודיים במס׳ אבות ובקצת שאר חיבורינו ורמז באומרו וגם נצח ישר׳ לא ישקר וגו׳ על נבואה לא יסור שבט מיהודה כלומ׳ שהגיע זמן שוב המלכות לאחוזתו וכשנזדמן בשבט יהודה צמח צדיק ייעד האל על מלכותו וייחס עליו לשעתו שם מלכות והוא אומרו אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (ש״א טז א) ואע״פ שכבר קרא נגיד ג״כ והוא באומרו שמואל לשאול בקש ה׳ איש כלבבו ויצוהו לנגיד (שם יג יד) זה מדרך המוסר שלא להעריכו לפניו ביתר ממנו וזהו אצלי שסמך לפסוק זה מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו כלומ׳ שתכף שמצאתיו משחתיו כי לו יאתה מלוכה מקדם ר״ל למי שיגיע משבט יהודה תחלה ראוי לכך. ותהיה כוונת ענין הפסוק מאז הבטחת בנבואה בעבור חסידך להמליכו וקיימת את דברך וענין הרימותי בחור מעם על היותו נבחר בין שאר הבנים. ויראה לי ג״כ שזהו ענין מה שאר״ל על מפלתו של שאול אתה אומר שירה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו וכבר פירש בו זולתי אלו נולדת במזלו והוא נולד במזלך ולא יראה לי כן אף כי דרכי הדת לא יתירו זה במוחלט כמו שביארנו בקצת חבורינו. אבל הנכון אצלי לפרש כדרך שכתבנו שאלו היה הוא מזרע המיוחד למלוכה כמוך או היית אתה ממונה לבד כמוהו אבדתי כמה דוד מפניו אבל אתה אצל המלכות יורש גמור והיורש אם חוטא לפעמים מכסין אותו ואין מדקדקים אחריו כל כך אבל מי שאינו אלא כממונה או כאפטרופוס מדקדקים אחריו אף בקלה שבקלות ומטעם זה יראה לי ג״כ שנמשח שאול בשמן המשחה כדכתיב ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו (ש״א י א) ודאי שמן המשחה היה ממה שאמר את פך השמן כלומ׳ השמן הידוע והנבחר כענין שנאמ׳ בדוד ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו (שם טז יג) וידוע שמלכי ישראל לא היו מושחים אותם בשמן המשחה אפי׳ ראשון שבהם ואם עשו כן מעלו בשמן המשחה וכשמשח אלישע את יהוא לא שמן המשחה היה אלא שמן אפרסמון והוא שנאמ׳ שם ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגור מתניך וקח פך השמן הזה (מ״ב ט א) כלומ׳ שלא היה משמן המשחה וא״כ מה שמשחו את שאול משמן המשחה לא היה מצד שהיה דינו לכך אלא שהיה כממונה מצד השבט הראוי לכך ובמקומו. ואיפשר לפרש בכוונת הפסוק שהוא רומז לנבואת שמואל עליו כלומ׳ דברת בחזון לשמואל הנביא לחסידך להצליחו במלוכה. ומכל מה שכתבנוהו במלת לחסידך למדת שהיא נאמרת על יחיד כלומ׳ שהיא בלא יו״ד וכן שמענוה מספר מתויק ואם תמצא ביו״ד ירמוז לפי זה על נבואת יעקב ושמואל כלומ׳ כבר דברת מענין מלכותי וייעדת אותו על ידי חסידיך. ומכל מקום למה שכתבנו שהיא נאמרת על יחיד ואותה למ״ד שבמלת לחסידך שהיא באה במקום בעבור חסידך או על חסידך במשמעו וירמוז על יעקב או על שמואל או לשניהם לא שנתיחד הדבור לו ר״ל לדוד ונמצא לדעת זה שאינו בכלל הנביאים רק מכת המדברים ברוח הקדש וכבר ידעת מה שלמדנו מדרז״ל שקדושת ספרי הפסוק חלוקה למדריגות ר״ל שקדושת התורה למעלה למעלה מכלם וקדושת ספרי הנביאים למטה מקדושת התורה ולמעלה מקדושת הכתובים וקדושת הכתובים למטה מכלם ונראה שדעתם ע״ה שספרי הכתובים אינם נבואה גמורה אלא שנכתבו ברוח הקדש וההפרש שבין נבואה ורוח הקדש הוא שהנבואה לא תבא רק לשלם מעיקר יצירתו בהכנתו בשני הכהות הצריכים אליה והם המדמה והשכלי ושיהיה האיש עד תכלית שלימות החכמה כמה שאיפשר לשכל האנושי להשיגה ובעת הנבאו בהקיץ יתבטלו ברוב הנביאים הכחות ההרגשיות ויראה דמיונו לפעמים כאלו איש מדבר עמו או ישמע קול מדבר דמיונות יבין מתוכם המכוון בנבואתו. זאת המדריגה חלוקה בנביאים ג״כ ויתעלו בה אחד על חברו ברב או במעט לפי מה שהם וכ״ש שנבואת מרע״ה אינה ממין שאר הנבואות אבל חלוקה מכלן וגבוהה עליהם בהרבה עניינים כבר התבארו בקצת חיבורינו אבל רוח הקדש הוא מדריגה למטה מן הנבואה והוא שאדם השלם בהתעמקו בדברים האלהיים תעוררהו רוח אלהים ותופיע על לשונו שבח והודאה או דברי שכל ומוסרים זהו דעת הקדומים בענין דוד המלך ע״ה ר״ל שלא להיות בכלל הנביאים אבל ברוח הקדש. וראוי לשאול שהרי מצינו בזה הספר מזמורים שהם נבואות גמורות לעתיד לבא בכמה מקומות ובפרט בחרבן בית המקדש ובנינו ושאר דברים עתידים עד שקצת חכמים פירשו שכל שיש בו כיוצא בזה הם מזמורים לקצת נביאים כתבם דוד בספרו וכמו שאמרו דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים אדם הראשון מלכי צדק אברהם אסף הימן ידותון ושלשה בני קרח ומשה והענין הוא שהשבעה מהם מצינו מזמורים על שמם והם בני קרח שהיה דעתם שלשה בני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף ואסף והימן וידותון ומשה איש האלהים והשלשה הנשארים שלא הוזכרו אמרו ז״ל שהם אדם הראשון ומלכי צדק ואברהם והוא שדעתם שהמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו בערב שבת בע״ש גורש מג״ע ובשבת השכים ואמ׳ מזמור שיר ליום השבת. ואמרו שאיתן האזרחי הוא אברהם אבי׳ ובמזמור נאם ה׳ לאדני אמרו שמלכי צדק אמרו ממה שמצאו על דברתי מלכי צדק וכל זה דרך דרש שאלו היו אסיר ואלקנה ואביאסף נביאים לא נעלמה נבואתם עד דוד אלא שדרך כלל הוא קורא הלויים בני קרח כמו שיתבאר כל זה עם שאר דברים כלליים לקצת ענייני הספר במזמור שלישי על ביאור מלת מזמור וכן שאר דברים יש לפרש בעניינים אחרים נאותים יותר על צד פשוטי המקראות כמו שיתבאר בכלם. ואף לדעתם מה יאמרו בדניאל שימצאו לו נבואות חזקות מפליאות בגלוי סודות מהם דברים מבוארים ומהם נעלמים עד עת קץ בהגיע עת דודים לברר וללבן הדברים אלא שאף הם חזרו ופירשו שדוד ודניאל היו נביאים אבל לא כנביאים האחרים ומתוך כך לא נכללו בספרי הנבואות. ואף זה לדעתי אינו כלום שאף שאר הנביאים היו מדרגותיהם חלוקות זו מזו כמה וכמה ומ״מ כל שהוא נביא ושנאמרו דבריו בנבואה היה להם לסדרו בכלל הנביאים. והעיקר בזה לדעתי הוא שכל נביא שלא נשתלח לעם אם להתרותו על מעשיו הרעים להדריכו במעשה היושר או לצוותו בעסק העם במלחמות אע״פ שהוא נביא לא נכתבו דבריו בכלל הנביאים ונמצא ספר יהושע מצוה להדריכם על ענייני המלחמות בכיבוש הארץ וניצוח האויבים וכן הענין בעצמו בספר שופטים עם הצטרף עמו ענין דבורה וגדעון ובספר שמואל שנתנבא והוקם המלכות על ידי נבואתו עם הצטרף עמו ענין נתן הנביא וכ״ש ספר מלכים בנבואה הגדולה אשר לאליהו ואלישע והשאר הנזכרים שם ואין צריך לומר בארבעת ספרים האחרונים שכלם נתנבאו על שמם וארך הספור בתוכחותיהם ואזהרותיהם קבלת דוד ודניאל אינם ממין זה אבל נבואות עתידות לבד ועזרא עם היותו נביא כמו שידוע בו שהוא מלאכי לא היתה הכוונה בספרו רק ספור העליה מן הגלות איך נזדרז בה ומה שכלל מן התוכחות שם לא בא רק דרך ספור שכבר נכת׳ בנבואת חגי זכריה ומלאכי שהוא עזרא וכן הענין בעצמו בדברי הימים ודברי שלמה כלם ודאי אינם על צד נבואה ששיר השירים אינו רק כענין ספור הדבקות הגדול שבין האומה לשם וקהלת על צד החכמה ומשלי על צד חכמה ומוסר וכן ספר איוב נכתב להודיע על צד הקבלה מחלוקת ענייני ההשגחה והכרעתם ורות אינו רק סיפור הענין ותכלית הכוונה להודיע בו יחס דוד המלך ע״ה ומגלת אסתר ספור ענין להודיע הנס הגדול ואיכה אינה רק כענין קינה על החרבן ואמנם כלם נאמרו ונכתבו ברוח הקדש ולכן נכללו כלם בס׳ הכתובים עם היות דוד ודניאל ועזרא בכלל הנביאים ואע״פ שרבותי׳ אמרו בדניאל על הפסוק שנאמ׳ בו והאנשים אשר אתי לא ראו את המראה מאי אנשים זה חגי זכריה ומלאכי איהו עדיף מנייהו ואינהו עדיפי מניה ופירשו בו אינהו עדיפי מניה דאינהו נביאי ואיהו לא נביא ואיהו עדיף מנייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו שמשמען של דברים שדניאל לא היה נביא אין הכוונה אלא על צד שביארנו שלא היה בדרך שיהיו דבריו נכללים בספרי הנבואה. ומעתה נתחיל בביאור הספר ב״ה ונאמר:

והושע. במקצת ספרים מלא יו"ד וטעות נפל בהם כי שנים לבדם נמצאו במקר' א' מלא וא' חסר והושיע את עמי מיד פלשתים (שמואל א ט׳:ט״ז) מלא וז הדזכרי החסר וכן בירושלמי פ' לולב וערבה דרש ר' בא סרונגיה והושיע ה' את אהלי יהוד' בראשנ' והושע כתיב וכתב בעל יפה מראה חסר יו"ד וקרי ביה והושע ויהיה פירוש את אהלי יהודה עם אהלי יהודה ומה שכתוב במ"ג מזמור כ' עלכי הושיע ה' לית וח' והושיע ה' לאו לענין חסר ומלא איתמר רק מסמיכות המלה אצל ה':