הֵ֗מָּה עֹלִים֙ בְּמַעֲלֵ֣ה הָעִ֔יר וְהֵ֙מָּה֙ מָצְא֣וּ נְעָר֔וֹת יֹצְא֖וֹת לִשְׁאֹ֣ב מָ֑יִם וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֔ן הֲיֵ֥שׁ בָּזֶ֖ה הָרֹאֶֽה׃
רש"י
בעמוד ענן ידבר אליהם. אף עם שמואל וזה הוא שנאמר (שמואל א ט׳:י״א-י״ב) היש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנה יש, ראו הענן קשור על פתחו, כד"א ויש אשר יהיה הענן (במדבר י׳:י״א):
ביאור הרד"ל
(ו) כל מי כו' ומצא נערות לפניו דרכו מצלחת. אי לא גרסי' כאן נמי הא דשאול כמש"ל אות ח' בס"ד ע"פ הילקוט, היה מקום לפרש סימנא זה מילתא הוא רק לענין ההולך למצוא זיווגו כאליעזר ויעקב ומשה, שסימן הוא שזיווגו בא אצלו (ועיין ב"ר ר"פ ויצא), וכענין בדק במברא שמזומנת לפניו דרכו (ובילקוט הלשון כאן דרכו מיושרת לפניו), ועב"ר ס"פ נ"ט ובהגהותיי שם בס"ד, אבל כיון דגרסי' הא דשאול נמי כאן, בע"כ צ"ל שסימן זה הוא לכל דבר וכמו למלוכת שאול, ואפשר סמך לזה ממ"ש [משלי יח] מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', שלשון מצא רומז על ההולך בדרך ומצא לפניו יוצאות מן העיר וזהו לשון ומצא דהכא (מי' נראה שלשון המקרא בשאול [שמואל א ט] הוא והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים, אך אפשר לשון מצאו דשם גופי' נמו מרמז על מציאת דבר לטוב), ולפ"ז לאו דווקא נערות אלא ה"ה אשה, וכאן נקט נערות כעובדי דהני דמייתי: