פרשנות מצטטת על שמואל א יב:יז

ברא רובי המפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין, וכן "אם בריאה יברא ד'" (במדבר ט"ז ל'), והנה שכחו "ויברא אלהים את התנינים" (בראשית א כא), ושלש בפסוק אחד, "ויברא אלהים את האדם" (בראשית א כז), "ובורא חושך" (ישעי' מ"ה ו') שהוא הפוך האור שהוא יש, וזה דקדוק המלה ברא לשני טעמים זה האחד, והשני "לא ברא אתם לחם" (ש"ב י"ב י"ז), וזה השני אל"ף תחת ה"א, כי כמוהו "ויבוא כל העם להברות את דוד" (ש"ב ג' ל"ה), כי הוא מהבנין הכבד הנוסף, ואם היה באל"ף, היה, כמו "להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל (ש"א ב' כ"ט), ומצאנו מהבנין הכבד, "ובראת לך שם" (יהושע י"ז ט"ו), ואיננו כמו ברו לכם איש (ש"א י"ו ח'), רק כמו "וברא אותהן" (יחז' כ"ג מ"ז), וטעמו, לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין:

וראו ודעו. הסדר תמיד ודעו וראו שהראיה מוסיף על הידיעה (ש"א י"ב י"ז, י"ד מ', כ"ד י"א, כ"ה י"ז ש"ב כ"ד י"ג, מ"א כ' ז' וכ"ב, מ"ב ה' ז'. ירמיה ב' י"ט) ופה הכונה בהפך ראו ועכ"פ ודעו עפ"י הודעת אחרים. ומוסיף ובקשו, ובשמואל א' (כ"ג) ודעו וראו את מקומו וכו' וראו ודעו מכל המחבאים, שתחלה צוה שלא די הודעת אחרים רק יראו בעיניהם, ואז מן הראיה ידעו עפ"י השכל מכל המחבאים וכו' :

כחם צח עלי אור, יונתן ואחרים פירשו אור כמו שֶׁמֶש, ורשי פירש ירק, כמו ללקט אורות (מ"ב ד' ל"ט), ורא"בע ורד"ק פירשוהו מָטָר, וסמכו על איוב ל"ו ל"ב ול"ז י"א, וגם אני מתחלה פירשתיו מטר, ואמרתי שהכוונה שהמאורע ההוא יהיה פתאומי ורחוק מאמדן הדעת, כמו חום יבש שיהיה אחר המטר, שהוא דבר בלתי מצוי; ואח"כ ראיתי כי אין שום הכרח לפרש אור ענין מטר בפסוקי איוב הנ"ל, והנני מפרש (כדעת תלמידי מוה"רר יהודה אריה אוזימו) אור על אור הבקר או עמוד השחר, כמו לאור יקום רוצח (איוב כ"ד י"ד), וידוע כי בסוף הלילה ותחלת הבקר היא השעה היותר קרה שבכל כ"ד שעות היום, והנה מפלת מחנה סנחריב הוא מאורע זר ורחוק ממנהגו של עולם, כמו שהוא חום גדול בתחלת הבקר והמשילו ג"כ לעב טל בחם קציר, כי בא"י אין מטר בימות החמה (עיין ש"א י"ב י"ז), וכן ר' יוסף שווארץ (אשכנזי היושב בא"י) כתב בספרו תבואות הארץ, כי בחדש סיון (שהוא זמן הקציר) החום מתרבה, ולא נראים עננים, והטל מעט. וכן איוב כשהיה מצייר עוצם הצלחתו בזמן שעבר, הזכיר כדבר גדול (כ"ט י"ט) וטל ילין בקצירי ודע כי מה שאנו קוראים rosée, Thau) rugiada) איננו יורד מן העננים, אבל בלה"ק וכן בלשון ערבי גם המטר הַדַק מאד היורד מן העננים נקרא טל.