פרשנות מצטטת על שמואל א יב:כא

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. וְאוֹתָהּ הָאָרֶץ הַנִּבְרֵאת אָז הָיְתָה דָּבָר מֻרְכָּב מֵחֹמֶר רִאשׁוֹן הַנִּקְרָא תֹהוּ, וּמִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה הַנִּקְרֵאת בֹּהוּ. כִּי אָמְנָם לֹא הָיָה נָאוֹת לַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן זוּלָתִי צוּרָה אַחַת, הִיא הָיְתָה רִאשׁוֹנָה לְכָל צוּרוֹת הַמֻּרְכָּבִים בְּהֶכְרֵחַ. וּבָזֶה הִתְבָּאֵר שֶׁהַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן דָּבָר מְחֻדָּשׁ. וְנִקְרָא הַחֹמֶר שֶׁל אוֹתוֹ הַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן תֹהוּ, לִהְיוֹתוֹ מִצַּד עַצְמוֹ דָּבָר כֹּחִיִּי בִּלְבַד בִּלְתִּי נִמְצָא בְּפֹעַל, כְּאָמְרוֹ "כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (שמואל א יב:כא), כְּלוֹמַר בִּלְתִּי נִמְצָאִים בְּפֹעַל אֲבָל בְּדִמְיוֹן בִּלְבַד. וְהַצּוּרָה הַנְּשׂוּאָה בְּאוֹתוֹ הַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן נִקְרֵאת בֹּהוּ, כִּי בּוֹ בַּתֹּהוּ שֶׁאָמַר נִמְצֵאת בְּפֹעַל. וְקָרָא "אַבְנֵי בֹהוּ" (ישעיהו לד:יא) הַנּוֹשֵׂא הַבִּלְתִּי עוֹמֵד עִם צוּרָתוֹ זְמַן נֶחְשָׁב, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְנוֹשֵׂא הַצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתֵּכֶף לָבַשׁ צוּרוֹת יְסוֹדוֹת מִתְחַלְּפוֹת.

תהו, אמר הגאון תהו שהוא מתהום, וזה לא יתכן כי מ"ם תהום שרש כמו מ"ם "הדום", ובס' יצירה תהו זה קו ירוק ובהו אלו אבנים מפולמות והנכון כאשר אמר המתרגם ארמית, וכן "ובתהו יליל ישימון" (דבר' לב י), וכן "אחרי התהו" (ש"א יב כא) שאין בו ממש:

וישבו המים. למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום, גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו והאומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום, חמשה חדשים וזה לנו לאות שהם חדשי חמה, והנה לא דברו נכונה על דבריהם כי שנים ימים יחסרו גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה, ולמה כל זה, ואפילו היה כתוב כי נח היה חשבונו על החמה או תחלת השנה מתשרי לא נתנו המועדים ע"י נח גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים לכן לא יועלו ולא יצילו כי תהו המה:

כי כל אלהי העמים אלילים. תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב׳:י״ח) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם: