פרשנות מצטטת על שמואל א יג:טו

למדך כאן כו'. מדכתיב מבן עשרים שנה ל"ל כל העובר על הפקודים לא הל"ל אלא בן עשרים שנה וגו' אלא ללמדך כאן וכו' כלומר להכי נקט לשון פקודים להודיע שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא דמצינו לשון פקודים גבי חיל כדכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב ויפקוד שאול את העם ופירוש של קרא כך הוא כי תשא את ראש בני ישראל לצאת בצבא המלחמה יהיו מבן עשרים שנה ומעלה ואם תאמר ל"ל להורות שאין נמנה לצאת וכו' הא כבר הודיענו זה בספר במדבר דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא. וי"ל דה"א דוקא במלחמות חובה הקפיד הקרא אבל לא במלחמות הרשות לכן כפל הענין אף למלחמות הרשות אינו יוצא כ"א מבן עשרים שנה ומעלה:

והנראה אלי להצדיק דברי' הללו צריך שתראה מה שהקדמנו בפסוק ובמלואת הימים האלה, ובפסוק איש יהודי, והכלל כי נמצאו בדבר המשתה ג' כתות צדיקי' גמורי' רשעים גמורים, בינוני'. צדיקים גמורים מרדכי היהודי דאלים גובריה וכרבים דמי. רשעים גמורי' י"ח אלף ות"ק שאכלו ושתו ונתקלקלו וכמו שקדם, בינונים חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף וגדולי ישראל שברחו מפני שהיו מכריחים אותם להתגאל בפת בג המלך וביין משתיו ומהם שאכלו בעל כרחם כמו שקדם מדברי אבא גוריון בפסוק בהראות באופן שעל הבינוניים אמר לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן כי הם צדיקי' הבורחים וגם הנאנסים גם הם נקראי' כשרי' אחרי שבעל כרחם האכילום ומה שנמנו במסרה תרין הנמצאי' (שמואל א' י"ג ט"ו) ויפקוד שאול את העם הנמצאים, עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן ולא נמנה השני לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן. ובמסורת אחרת הנמצאים ב' ובספרא עשה המלך לכל העם הנמצאים לך כנוס את כל היהודים הנמצאי' בשושן. ויראו כסותרות זו את זו, אין בזה סתירה בטוב התבוננות כי במסורת האחת מנה העם הנמצאי' והם תרין העם הנמצאים דשאול, והעם הנמצאים דמשתה אחשורוש כי הנמצאי' השני הוא היהידים הנמצאים לא העם הנמצאים ובמסורת האחרת מנה תיבת הנמצאים שבמגלה לבד, ובמדרש תנחומא כל מקום שנאמר עם לשון גנאי, וענין וצומו עלי אומר אני כבר נודע שצום ובכי היה בכל מקום אשר דבר המלך מגיע והנם מתענים על צרתם ועתה צותה אסתר שיהיו צמים עליה שיטה השם חינה בעיני המלך כדי שתמצא חן בעיניו לתת את שאלתה ולעשות בקשתה, או מפני שלא תסתכן כדברי מדרש לקח טוב, וענין שאלה זו בעיני משום הא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, אם מדכתיב (איוב מ"ב י') וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, אם מדכתיב (בראשית ב' י"ז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו' וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר. כאשר אמר אברהם אל אבימלך כדאיתא בגמרא (ב"ק פ"ח) ולכן אמרה אסתר שיניחו מלהתפלל עליה' כאשר היו מתפללי' עד הנה, ושיתפללו עליה שלא יהרגנה אחשורוש על עוברה על דתו ומזה יתמלא הוא ית' רחמי' עליהם. וענין וצומו עלי כתוב בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל, ג' ימים לכפר ג' עבירות עלי, על גלוי עריות. ונהרג התך על ידי הרי ש"ד. וכותלי דחזירי. אמר לה מרדכי (תהלי' מ"ה ט') מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ג' עבירות שלך אינן אלא כריח בשמי' ואותו המזמור מדבר על אסתר, כ"ל כבוד"ה גי' ז"ו הדס"ה, ב"ת מל"ך פנימ"ה גי' הי"א אסת"ר ע"כ, וביאור הדבר בעיני כי עד עתה נזהרה ממאכל טמא וכמו שכתבנו למעלה בפסוק וישנה ואת נערותה לטוב, ועתה הנה היא מוכרחת לאכול ממאכל המלך אחר שהיא אוכלת עמו ועם המן הרע הזה, וכבר הקדמנו למעלה בהקדמת הביאור במאמר שאלו תלמידיו לרשב"י, שיש באכילה עם הנכרי שמץ דבר ע"א עיין שם, באופן כי עתה יש עליה ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים התך, אחר שהיה בסבת היותו יוצא ונכנס אליה. ולכן וצומו עלי. ואומרו ואל תאכלו ואל תשתו יראה כפל אחר שאמר וצומו והיאך יצומו ויאכלו וישתו, והכי איתא במדרש שוחר טוב במזמור אילת השחר וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וכי יש אדם צם ואוכל ושותה ולמה אמרה כן, אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשירוש ע"כ. כלומר אחרי שאותה אכילה גרמה לכם כן. אם תזכו להצלה אל תאכלו ואל תשתו מסעודה כמוה, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב שראה מי שפירש ואל תאכלו אפי' מצה של פסח, ואל תשתו ד' כוסות, והוא ז"ל ההביל הדבר, ואני אומר אפריין נמטי' למי שפירש כך לפי שמצינו במדרש ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה מראש חדש ניסן עד יומין ח' דלא למיספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עומר התנופה שלחה ואמרה ליה. אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפים. אם ישראל אינם למה תורה ע"כ, וזה יראה זר היכא רמיזא שיבטלו מגילת תענית וכנראה לא ציינה ימים רק שיצומו ג' ימים ואפשר אחר הפסח או אחר ט"ו וי"ו כי טעמייהו ואפשר שיקבלו אותם עתה להתענות אותם אחר חג הפסח, וכהא דאמרינן בגמרא (תענית פ"ק) בימי ר' זירא גזור המרה גזור דלא למיתב בתעניתא, אמר להו ר' זירא נקבליניה עלוון ולכי בטיל ההמרה ליתביה, אמר ליה מנא לך האי אמר להו דכתיב (דניאל י' י"ב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להכין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך, ופי' רש"י דלא למיתב בתעניתא דלא בעו דליתי ברכה בעולם בשבילן ע"כ, ואחרי דקבלה מהניא יקבלום מאז. והנה הה"ר נחום בר יעקב כתב בפסוק ויעבו' מרדכי ופי' אחר שעבר יום טוב ואח"כ התענה ע"כ וסוף כל סוף מנל"ן דאמרה אסתר להעביר המועד ולבטל מצות אכילת מצת מצוה, אלא נכרים הדברים כי באומרה ואל תאכלו ואל תשתו על אכילת ושתית מצוה. ועלה קאי אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפין, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל כתוב, ואל תאכלו ואל תשתו, אם לא היה אומר רק וצומו עלי. הייתי אומר כתענית צבור ליאסר ברחיצה וסיכה וכו', לכך פי' ואל תאכלו ואל תשתו מן האכילה ושתיה לבד עכ"ל, ותמיהא לי מלתא ואם זה אינו תענית צבור ליאסר בכל זה. מי הוא תענית צבור, ובתרגו' רבה של אסתר כתוב, והשתא יפוק חתנא מבית משכבה אסיר בסקא, וכלתא מבית גננהא כד רישא מפלפל בקיטמא ואינשי ובעירי ותורי וענא לא יטעמון מידעם, ואפרישו ינקי מן חדי אימהתהון בה שעתא בדירו בקהלא ואשכחו ביה תריסר אלפי כהני בחירי ואנקיטו יתהון שופרי בימיניהון ואוריתא בשמאליהון בכיין ועניין וכן אמרין כלפי עילאה אלהא דישראל, הא אוריתא דיהבהא לנא הא עמא רחימא בטיל מן עלמא, מאן קאי' וקרי בה ומדכ' ית שמך שימשא וסיהרא יחשוך נהיריהון ולא ינהרון דהא לא אתבריאו אלא בדיל עמך בית ישראל. ונפלין על אפיהון ואמרין עננו אבינו עננו. עננו מלכנו עננו ושופרי תקעין עמהון ועמא עניין בתריהון ע"כ, ומתוך דברים הללו ואחרים כיוצא בהם ויותר מהם הבאים בסמוך בס"ד, אומר אני הפך דברי הה"ר אליעזר זלה"ה כי תיבת וצומו הוא על הצער הגדול לצאת חתן מחדרו וכלה מחופתה ולבוש שקים וההתפלש באפר שכל אלו נקראו צום וכמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה נ"ח ו') הכזה יהיה צום אבחרהו וגומ' הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וגו', והרד"ק ז"ל כתב בשם אביו כי צום הוא מלשון צומת הגידים ור"ל חבור וקבוץ אנשים, ואני אומר קיבוץ דברים רבים מספד שק ואפר ושכוב ארצה כדוד שנאמר בו אני צם, והעינוי הוא על הרוב מאכילה, באופן כי וצומו עלי הוא על הדברים אשר שמענו ונדעם מהמתרג' ואל תאכלו ואל תשתו כמשמעו, וטעם שלשת ימים משום דאמרינן בב"ר (פרש' כ"א) ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים (בראשית מ"ב י"ז) לעולם אין הב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר מג' ימים, וכן למדנו ליוסף למרדכי ליונה לדוד. וכן הוא אומר (הושע ו' ב') יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ע"כ, למדנו מזה כמה גדול כחה של תשובה כי גם כי חטאו עוו פשעו לפניו ית' בדור ההוא כמו שקדם, כאשר קבלו עליה' לשוב אל ה' גם כי היה מתוך צרה, נקראו צדיקים ונמנו בכלל יוסף ויונה ודוד, ובמדרש רבתי דאחשורוש (פרשת ו') כתוב כלשון הזה, ד"א ויהי ביום השלישי לעולם אין ישראל נתונים בצרה יותר משלשה ימים, באברהם כתיב (בראשית כ"ב ד') ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום וגו', השבטים (שם מ"ב י"ז) ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. יונה שנאמר (יונה א' י"ח) ויהי יונה במעי הדגה שלשת ימים וגו' והמתים אינם חיים אלא לשלשה ימים שנא' ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימי' לתענית' הה"ד ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וגו' ושלחה וקראה להמן בסעודה עם המלך בט"ו בניסן וכיון שאכלו ושתו אמר המן המלך מגדל אותי ואשתו מכבדת אותי ואין בכל המלכות גדול ממני ושמח בלבו מאד הה"ד ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב ע"כ, הנה במדרש הזה לא הזכיר אלו הניצולים בשם צדיקים כי לא יפול דבר זה בנס זה אחרי שהם מלוכלכים בחטא הצלם ובחטא הסעודה וכמו שנכתב למעלה פעמים רבות, ולכן אמר לעולם אין ישר' נתונים בצרה יותר משלשה ימים ואגב ארחייהו הודיעונו דבר גדול באברהם אבינו שהיה ג' ימים בצרה ביען לא נודע לו מקום אשר יקיים מצות בוראו והיה מפחד שמא יקרה פגע לו או ליצחק ותתבטל המעשה ההוא ותנה בני לבך ועיניך על הדבר הזה, ומ"ש וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימים לתעניתם יתבאר בסוף ביאור הכתוב הזה בס"ד. ולמעלה בדברי ענין הנס בתחלת פסוק ישנו עם אחד כתבנו בשם שערי בינה ששלש' ימים היו וכנגד נושא עון ופשע וחטאה. האמנה במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ב) נראה שלא התענו ג' ימים לילה ויום, כפשוטו של מקרא, איתא התם יכול יהיו צמים ג' ימים וג' לילות ולא היו מתים אלא מפסיקים מבעוד יום, ובשערי בינה מסיים בה בשוחר טוב דורש שאוכלים מעט להשיב נפש קודם שקיעת החמה ע"כ, ולזה שומעים שמגדיל תפארת ישראל ולא למי שכתב ומפורש במדרש תלי"ם שהיו אוכלים בלילות כי לא פורש כך אדרבה אמר אלא מפסיקים מבעוד יום, ועל מה שרצה החכם ההוא להסתייע ממאמר אין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה וכתב כי אפי' מיעוטן אין יכולים לעמוד בה מה אעשה כי הוא רוצה להעמיד דעתו שלא כרצון חכמים והנה בילקוט כתוב (סימן תתרנ"ו) באותה שעה הלך ומצאו למרדכי שהיה יושב בראש התינוקות ושקי' במתניהם וסופדי' ובוכי' ופקד אותם ומצאם שנים ועשרים אלף מיד השליך בצוארם חבלים ושלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר הללו אני הורג תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, באו אמותיהן של תינוקות מביאות להם לחם ומים ואומרים להם אכלו ושתו קודם שתמותו, והם נשבעים בחיי מרדכי רבינו ומניחים ידיהם על ספריהם ואומרים בתעניתנו נמות' וכל אחד גולל ספרו ומניחו על לבו וכיון שעברו שתי שעות בלילה נשמעה בכייתם למרום ותפילתן של אבות, אמר הב"ה למלאכי השר' בכית קטנים אני שומע כגדיים וטלאי' וכקטני בני אדם. אמר משה לפני קב"ה לא גדיים ולא קטנים הם אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ואסורים בחבלים ובשלשלאות ולמחר נשחטים כגדיים וטלאי' ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ואינם מניחים את תורתך, מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם ושבר החותמו' וקרע את האיגרו' והפר עצתו והשיב מחשבתו של המן בראשו ע"כ, וכיוצא במדרש רבתי (פרשת ו') הנה קבלת רז"ל הטהורה והתמימ' כי בליל י"ו בניסן ליל יום ג' לתעניתם נמצאו כ"ב אלף מקטני ישראל בתעני' ג' ימים וג' לילות ובכל זאת אני מוצא בתרגום דברים מורים קצת על הדברים הנאמרי' כמרחיקים שיהיו הצום ג' ימים וג' לילות. וז"ל איזיל כנום את כל יהודאי די השתכחו בשושן וצומו עלי ולא תיכלון ולא תישתון תלתא יומין. וצלו קדם מארי עלמא בליליא וביממא ע"כ, הרי שלא רצה להדביק ואל תאכלו ואל תשתו לשלשת ימים לילה ויום, רק שאל תאכלו ואל תשתו הוא דבר אחד, ולילה ויום הוא דבר אחר כי וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו הוא כמשמעו לענין הצו' והתעני' כאשר ביארנו. וענין לילה ויום הוא דבר התפלה כי מניעת המאכל ויתר הדברים הוא לתכלית התפלה כדי שיתפללו בכוונה מה שאי אפשר באכיל' ותענוג ויורה על זה אומרו לילה ויום ולא אמר ואל תאכלו ואל תשתו שלשה ימים ושלשה לילות כמו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות, ונודע מספר הזוהר כי התפלה הנרצית ומקובלת הלא היא אשר קדמה לה בלילה שלפניה כמו כן תפלה, וע"ד זה פירשו (תהלים פ"ח ב') שם פסוק ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. אימתי אתה אלי ישועתי היום אשר קדמתי הלילה שלפניו וצעקתי נגדך, ועל כן הקדימה פה הלילה אל היום.