פרשנות מצטטת על שמואל א יג:כ

לטישה. מלשון (תהלים נב) תער מלוטש לוטש כלי נחשת (בראשית ד) ללטוש את מחרשתו (שמואל א י״ג:כ׳) ומתרגמינן לחרפא ית פרשיה ובתוספתא נמי קתני מחוסר לטישה טמא ותרי תנאי אליבא דר"ע. תניא בתוספ' דכלים (ב"מ פ"ד) כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפא טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר"ע וחכ"א כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מים לשתות. מיחם כדי להחם בו לשתות והקיתון כדי לשמש בו את האורחים. הספל כדי להדיח בו אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות עד שיעורו במשקין ר"א אומר בפרוטות:

אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:ג') שֶׁהֵם רָאשֵׁי אֻמּוֹת, וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ה:ג') אֵין לְיַשְּׁבוֹ עִם לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. וְלִי נִרְאֶה שֶׁסָּבַר אוּנְקְלוֹס בְּ"אַשּׁוּרִים" שֶׁהֵם הַמַּחֲנוֹת שַׁיָּרוֹת הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ מֵעִיר לְעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים" (בראשית ל"ז:כ"ה), עֲשָׂאוֹ מִלְּשׁוֹן "בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי" (איוב כג יא), "לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו" (תהלים לז לא), וְסָבַר בְּ"לְטוּשִׁים" שֶׁהֵם הַשּׁוֹכְנִים בְּאֹהָלִים שֶׁהֵם נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַיּוֹם יִשְׁכְּנוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא וּלְמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַלָּמֶ"ד וְהַנּוּ"ן יוּמְרוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּמוֹ לִשְׁכָּה וְנִשְׁכָּה, "וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת" (נחמיה יב מד), וּמִזֶּה "חֶרֶב נְטוּשָׁה" (ישעיהו כא טו), כְּמוֹ לְטוּשָׁה. וְאָמַר בְּ"לְאֻמִּים" "וְלִנְגָוָן", בִּלְשׁוֹן אִיִּים, וּמִלַּת "הָיוּ" עוֹרְרָה אוֹתוֹ בָּזֶה, שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית י':י"ג) "וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"א:ה') רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן אָמַר, אַף עַל גַּב דַּאֲנַן מְתַרְגְּמִינַן וְאָמְרִין תַּגָּרִין וְלַפָּדִין וְרָאשֵׁי אֻמִּים, כֻּלָּם רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן. וְהָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כִּי הָיוּ הַמְתַרְגְּמִין עוֹשִׂים אַשּׁוּרִים תַּגָּרִין הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ, וְהָיוּ עוֹשִׂין מִן לְטוּשִׁים אַנְשֵׁי רֶשַׁע פְּנֵיהֶם פְּנֵי לְהָבִים בּוֹעֲרִים כַּלַּפִּידִים, מִן "לִלְטוֹשׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ" (שמואל א יג כ), "יִלְטֹשׁ עֵינָיו לִי" (איוב טז ט), וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ לְתַרְגֵּם כֵּן, אֵינָם אֶלָּא רָאשֵׁי אֻמּוֹת, אֵין בָּהֶם שֵׁם תֹּאַר כְּלָל. וְכָךְ הַדָּבָר:

אשפו. בערוך גרסי' עשפו ופי' צד א' של חציבה דומה למחרישה ואת מחרשתו תרגום ית עושפיה (ש"א יג) וכן תרגום למחרשות ובפ' המביא כדי יין (ביצה דף לא:) משמע דשני הראשים מחודדין וראויין בקע עצים אחד רחב ואחד קצר גבי הא דתנן אין מבקעים בקרדום דתנן לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר: תניא בתוספתא [שם] ובקרדום אע"פ שניטל מחסימותו טמא: