וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל רֹעֶ֨ה הָיָ֧ה עַבְדְּךָ֛ לְאָבִ֖יו בַּצֹּ֑אן וּבָ֤א הָֽאֲרִי֙ וְאֶת־הַדּ֔וֹב וְנָשָׂ֥א שֶׂ֖ה מֵהָעֵֽדֶר׃
רש"י
ונפל טובא משמע - [כמו ועשה בצלאל ואהליאב] (שמות ל״ו:א׳) ובא האות והמופת (דברים י״ג:ג׳) ובא הארי ואת הדוב (שמואל א י״ז:ל״ד):
אבן עזרא
וטעם את, כמו עצם הדבר, והוא סימן עם הפעול, כמו את השמים, ופעם יחסרוהו, כמו "אשר ברא אלהים אדם" (דברים ד לב), ונמצא עם הפועל, כמו ובא הארי ואת הדוב (ש"א יז לד), והם מתי מספר, ויהיה תחת עם,, ותחת מן:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] ורוו"ה כתב כי אין מלת "את" כאן לסימן הפעול, כי אמר אחריו "ארבעה מלכים את החמשה", גם אין טעמו כטעם "עם", אמנם הוא לסימן הפועל, כמו "ובא הארי ואת הדוב" (ש"א יז לד) "ואת מלכינו שרינו" (נחמי', ט, לד) וכ"נ מן המסורה: