וַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּוֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֮ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו׃
רבנו בחיי
ויש לפרש עוד מדו, בגדיו, כמו (שמואל א י״ז:ל״ט) מעל למדיו, וכן (תהילים קל״ג:ב׳) על פי מדותיו, וא"כ יכלול לכל בגדי כהונה, וזהו שתרגם אונקלוס לבושין. ולמדנו מזה כי גם במצות הרמת הדשן שהיא עבודה קלה צוה הקב"ה שיתהדר בה הכהן לפניו שילבש בגדי כהונה ובהם ירים את הדשן, וכל זה הערה ודרך חיים לכל מי שמתקרב להקב"ה באחת מהעבודות, או מי שמתעסק באחת ממצותיה של תורה שיתהדר לפניו יתברך בעשותו אחת מכל מצות ה' שישפיל כבוד עצמו לכבוד הש"י אפילו בעבודה קלה שבהן. וכן דוד ע"ה אמר (תהילים נ״ז:ט׳) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, עורה כבודי אין כבודך חשוב כלום אצל כבוד קוני וכתיב (שמואל ב ו׳:י״ד) ודוד מכרכר בכל עז לפני ה', וכתיב (שם) ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני וגו'.
מיני תרגומא
ועתה אברר הראיות של הרמב״ן במד״ו שהוא מדד. הראיה משמואל א׳ סימן ד׳ פסוק י״ב ומדיו קרועים אי אפשר לפרש אלא בגדיו להמעיין שם. אמנם הראי׳ מתהלים סי׳ קל״ג פסוק ב׳ שיורד על פי מדותיו פי׳ רש״י שם מראשו אל זקנו אל פי ראש הכתונת שלו שהזקן שוכב על פי הכתונת. אכן במכלל יופי כתב בזה״ל על פי מדותיו המ״ם בחיר״ק ענין לבוש כמו מִדוֹ בָד וקראו לשפת הבגד העליונה מקום שמכניס ראשו בה הנקרא בדברי רבותינו ז״ל בית הצואר פי. והראיה משמואל ב׳ סימן כ׳ פסוק ח׳ חגור מדו לבושו. הנה רש״י שם לא פירש כלום אכן במכלל יופי ז״ל מדו בחיר״ק המ״ם והוי נוסף עניני לבוש וסמך מדו אל לבושו ולבוש הוא שם הכולל ומדו פרט לאחד מן המלבושים ידוע אצלם תכונתו. ודע בשופטים ג׳ פסוק ט״ז מתחת למדיו פירושו נראה למלבושיו. וכ״כ המכלל יופי וכן בשמואל א׳ י״ז ל״ח וילבש שאול את דוד מדיו. נראה שהוא לבוש ממש ולא הכתונת לפי הפשט ולפי דרשות רבותינו יבמות ע״ו: ע״ש. עוד שם פסוק ל״ט נראה שהוא לבוש וכן שמואל א׳ סימן י״ח פסוק ד׳ ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו וגו׳ נראה ג״כ שהוא מלבוש ולא כתונת על הדרך והסדר. מכל הלין יש ידע וראה. לפירוש אונקלוס כי לו נאה ולו יאה:
שד"ל
היו עלי לטרח, למשא כבד (רד"ק), וכן בערבי טַרַח עַלַי ענינו העמיס משא על פלוני (גיז') נלאיתי נשא, לא אוכל לסבול, וכן כל לשון נלאה ענינו לא יכול, השתדל ולא עלתה בידו, כמו וילאו למצוא הפתח (בראשית י"ט י"א), עיין שם פירוש רשב"ם, וכן ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור (שמות ז' י"ח), נלאיתי הכיל (ירמיה ו' י"א), וכן העוה נלאו (שם ט' ד') לא יוכלו להעוות עוד, לשוא ישתדלו להוסיף רשעה על רשעתם. וכן ויאל ללכת כי לא נסה (שמואל א' י"ז ל"ט) צריך לקרוא (כדעת תלמידי מוה"רר אברהם חי מיינסטר) וַיֵלֶא כלומר השתדל ללכת ולא יכול, כי לא נסה, וכמו שאמר מיד לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי.
רש"י
אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו ואני אומר אריצנו מעלי' ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה וכן ממעל לרקיע וכן ממעל לו (ישעיה ו) מעל למדיו (שמואל א יב):