וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃
רבינו יונה
כל אהבה וכו' איזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר וכו'. האהבה שאין לה הפסק הוא אע"פ שישער האדם שיגיע לו קצת היזק וקלון דוגמת דוד ויהונתן שאע"פ שהיה ראוי לעמוד במקום אביו ודוד היה עתיד להסיר אותו מהמלכות עם כל זה היתה אהבתו עמו בקשר אמיץ. וז"ש דוד המלך ע"ה בהספדו של יהונתן (שמואל ב' א' כ"ו) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. כלומר מהיכן ידעתי שנפלאה אהבתך לי מאהבה של הנשים. שכשהיה משנה אצל שאול היו אומרות הנשים הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (ש"א יח ז) ושאול נתקנא כנודע אמנם יהונתן לא די שלא נתקנא אלא אדרבא הצילו מיד אביו וזה מצד כי אהבו ולא אהבת הגוף. וז"ש ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (ש"א יח א) . אמנם אהבת אמנון ותמר הוא מבואר ואין להאריך:
אביגדור שנאן
המשנה מדברת על אהבת "אמנון ותמר" אך נראה כי הגורסים כאן "אהבת אמנון לתמר" אוחזים בנוסח נכון יותר, כיוון שלא מדובר באהבה הדדית. ומה דין האהבה שבין דוד ויהונתן? גם כאן נמצא בנוסחי המסכת גירסאות שונות (כגון "יהונתן ודוד", "יהונתן בדוד", "דוד ליהונתן"). למען האמת, מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אכן אהב את דוד בכל ליבו: "ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א יח, א), "ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו" (שם, פסוק ג), "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו" (שם כ, יז) ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא (ובקושי) רק בדברי ההספד שלו עליו: "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, כו). כי כזה היה דוד המלך: רבים אהבוהו (שאול, מיכל, עבדי המלך ו"כל ישראל ויהודה" [שמואל א יח, טז]), אך עליו לא נאמר מפורשות שאהב אחרים. אפשר אפוא שגם המשנה שלנו מדברת רק על אהבת יהונתן את דוד (בניגוד לאהבת השווא של אמנון לתמר). יהא אשר יהא, לדידה של המשנה שררה בין שני הגברים, בין יהונתן ודוד, מערכת יחסים של קירבה נפשית גדולה ומופלאה, החזקה אף מאהבת נשים לבעליהן (או, כדברי פרשנים אחדים, לילדיהן), וזאת בניגוד לאהבת אמנון את תמר, שעיקרה תאווה גופנית בלתי מרוסנת. יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן המימד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.
רש"י
לאסור שריו בנפשו. לשון חבה הוא זה כמו (שמואל א י״ח:א׳) ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, כשפתר החלום חבבוהו כלם, אמר רבי אידי שרו כתיב זה היה פוטיפר: