פרשנות מצטטת על שמואל א יח:טז

קשבת. כמו קושבת כו' כאשר יאמר מאהב אוהב כן יאמר מן קשב קושב וקושבת:

אשר יצא לפניהם. במלחמה. ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם. לא ע"י אחר, ולא כמלכי האומות שמשלחין חיילותיהן והם יושבים בבתיהם אלא כמו שעשיתי אני עם סיחון ועוג שנאמר (דברים ג׳:ב׳) אל תירא אותו, וכדרך שעשה יהושע שנאמר (יהושע ה׳:י״ג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, וכן בדוד הוא אומר (שמואל א י״ח:ט״ז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש.

המשנה מדברת על אהבת "אמנון ותמר" אך נראה כי הגורסים כאן "אהבת אמנון לתמר" אוחזים בנוסח נכון יותר, כיוון שלא מדובר באהבה הדדית. ומה דין האהבה שבין דוד ויהונתן? גם כאן נמצא בנוסחי המסכת גירסאות שונות (כגון "יהונתן ודוד", "יהונתן בדוד", "דוד ליהונתן"). למען האמת, מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אכן אהב את דוד בכל ליבו: "ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א יח, א), "ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו" (שם, פסוק ג), "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו" (שם כ, יז) ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא (ובקושי) רק בדברי ההספד שלו עליו: "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, כו). כי כזה היה דוד המלך: רבים אהבוהו (שאול, מיכל, עבדי המלך ו"כל ישראל ויהודה" [שמואל א יח, טז]), אך עליו לא נאמר מפורשות שאהב אחרים. אפשר אפוא שגם המשנה שלנו מדברת רק על אהבת יהונתן את דוד (בניגוד לאהבת השווא של אמנון לתמר). יהא אשר יהא, לדידה של המשנה שררה בין שני הגברים, בין יהונתן ודוד, מערכת יחסים של קירבה נפשית גדולה ומופלאה, החזקה אף מאהבת נשים לבעליהן (או, כדברי פרשנים אחדים, לילדיהן), וזאת בניגוד לאהבת אמנון את תמר, שעיקרה תאווה גופנית בלתי מרוסנת. יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן המימד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.

אשר יצא לפניהם. לֹא כְדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חַיָּלוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְסִיחוֹן וּבְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"א) "אַל תִּירָא אֹתוֹ", וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה" וְגוֹ' (יהושע ה'), וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל א י"ח) "כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם" — יוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנָס בָּרֹאשׁ (ספרי):

כי ברבים היו עמדי וגו'. כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד: