פרשנות מצטטת על שמואל א יח:יז

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִּ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ס)

מלבי"ם

ואשיב ידי כבוצר על סלסלות להודיעך יתר ההבדלים שבין דיבור ואמירה למען יהיו דברי חז"ל לאחדים בידך: הדיבור כשיסמך אל הזולת יתקשר עם מלת "עם", "את", "אל", ועם למ"ד השימוש. רצוני לומר שיאמר "וידבר עם פלוני" או "את פלוני" או "אל פלוני" או "לפלוני"; אבל ה"אמירה" לא תתקשר רק עם מלת "אל" ולמ"ד השימוש, לא עם מלת "עם" או "את". והטעם מובן בגדר שגדרתי בין "דיבור" ו"אמירה"; כי בכל מכל מקום שאומר "וידבר אתו" או "..עמו" ירמוז אל מין דיבור ששני מדברים מחליפים הדיבור זה לזה, אחד שואל ואחד משיב וכמו שאמרו ברבה תשא (פרשה מא) אמר רשב"ל מהו "ככלותו לדבר אתו"? משל לתלמיד שלמדו רבו תורה: עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו. משלמדו, אומר לו רבו – בוא ונאמר אני ואתה! כך כשעלה משה למרום התחיל לומר התורה אחר בוראו. כשלמדה אמר לו – בוא ונאמרה אני ואתה. הוי: "לדבר אתו"', עכ"ל. ובמכלתא (יתרו פב) "בעבור ישמע העם בדברי עמך" – ר' יהודה אמר מנין אתה אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהיו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום?. (ועיין אילת השחר כלל שמ). וזה מציין במלת "אתו" "עמו" שמורה ששניהם שוים בדיבור רק שמיחס אל המתחיל בו. ולא יצויר זה בפעל "אמר", שאם יאמר "ויאמר אתו" שפירושו ששניהם אמרו זה לזה, היה צריך להזכיר שני האמירות בבת אחת כי באמירה מוכרח לכתוב תכף מה שאמר, כנ"ל, וזה אי אפשר. [ויש הבדל אצלי בין "דיבור אל" ובין "דיבור ל.." ובין "דבר בו"; וכן בין "אמר אל" ו"אמר ל..." – ואין פה מקומו] עוד תדע שבמקום שבאו דיבור ואמירה שלא אל הזולת, רק דיבור האדם אל עצמו, אז תורֶה ה"אמירה" על מחשבת הלב והדיבור יורה שדבר בינו לבין עצמו בפיו – "ושאול אמר אל תהי ידי בו" (שמואל א י״ח:י״ז), "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור" (שם כ), "כי אמר איוב א׳:ה׳ולי חטאו בני" (איוב א) – כולם הם במחשבת הלב. ואם היה משתמש בפעל "דבר" היה מורה שדבר בפיו אם לא שפירש "ודברתי אני בלבי" (קהלת א׳:ט״ז, ושם ב). וכ"כ במכלתא דרשב"י (פר' שמות דף יז): אמר רשב"ל לפיכך כתיב "ויאמר אל עמו", אכניס בלבהון מלה דא כמו דאת אמר "כי ה' אמר לו קלל את דוד" – מחשבת הלב בלבד. ושם: (פר' בשלח דף כה) "כי אמר אלקים" ולא כתיב "כי דבר" – דא רעותא דלבא בחשאי. ומצד זה כתב שם: (יתרו דף פב) "וידבר אלקים" – בגין לאכרזא מלין וכן כתב עוד (בפר' אמור ובפר נשא ??) ד"אמור" בלחישא ו"דיבור" בהכרזה. והטעם מובן במה שבארנו דאחר שתנאי ה"אמירה" שתסמך אל הזולת, אם הפירוש שאמר בפיו צריך להסמיכה למי אמרה, ועל כרחך היא אמירת הלב המצוה ברוח המושל אשר לו אל שכניו כחות הגוף אשר תחת משטרו. לא כן הדיבור מציין שדבר בפיו. עתה נשוב אל ביאור הספרא: (ביאור משנה ט): אחר שבמה שכתוב "וידבר ה' אל משה" כיון על הדיבור הכללי שהם פרשיות עולה ומנחה ושלמים שנאמרו לו בדיבור אחד, למה חלקם לאמירות ופרשיות רבות, פתוחות וסתומות? משיב שזה היה ליתן רווח למשה שיתבונן בין פרשה ובין ענין שעל זה מורה הפתוחות והסתומות כי אף שדְבַר ה' מצד המשפיע אין לו גבול ורצוף בו חכמה בלי תכלית, בכל זאת צמצם דבריו כפי כח המקבל ששכלו אנושי ובעל תכלית וכל שכן הדיוט הלמד מן ההדיוט ששניהם, המשפיע והמקבל, שכלם שפל ומורד מאד. ועיין עוד לקמן (פרשה ה משנה א) הוכפל ד"ז ושם פרשנוהו.
שאל רבBookmarkShareCopy

בעלי ברית אברם

מסרה ותהי י״ד. הנה רבקה לפניך קח ולך. ותהי אשה לבן אדוניך. (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליבמדבר כ״ג:י׳ כ״ג) מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. תמות ג׳ תמות במסרה (שם) תמות נפשי מות ישופטים ט״ז:ל׳טים ט״ז) תמות נפשי עם פלאיוב ל״ו:י״דיוב ל״ו) תמות בנוער נפשם וחייהם בקדשים. וסימנם בסופא נפשאי תתקיים חד בתורה חד בנביאים חדשמואל א י״ח:י״זמואל א׳ י״ח) ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. (שם י״ח) אתננה לו ותהי לו למוקש. (שם) ותהי בו יד פלשתים תרי בפסוק ותלמלכים א א׳:ב׳מלכים א׳ א׳) ותהי לו סוכנת הלא שמעת למרחוק אותה עשיתמלכים ב י״ט:כ״ה י״ט) ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות דמלכים. וחבירו דישעיה (ל״ז). (שם ל׳) ועתה בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חוקה ותהיאיוב כ״א:ב׳רון. (איוב כ״א:ב׳) שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומותיכם. (שם י״ג) מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. (שם ו) ותהי עוד נחמתי ואסלדה וגו׳. (רות ב) ישלם ה׳ פעלך ותהי משכרתך שלמה. וסימנם הכון גברא בקשיטות תלתיהון קדם מלכא בעובדין לרחיקין יומין ויקבלון חכמתא קדישא באגריהון. פי׳ האדם יש לו ב׳ מלאכים מלאך מליץ טוב ומלאך מליץ רע הסניגור יועץ טוב והקטיגור יועץ רע. הטוב אומר הנה רבקה לפניך הכחות והגוף קחם כלם ועבוד את השי״ת שתהיה אשה וחומר לצורה ושכל שהוא בן אדוניך הוא הנשמה החצובה מתחת כנפי השכינה אצולה מתחת כסא הכבוד. ותשתמש בה בקדושה ובטהרה ולא במותרות ולא בכחות בהמיות שתטמא הנשמה. וז״ש כי ישכב איש אותה ותהי נדתה אתה נותן מום לנשמה ומטמאה. והנה הגוף הצדיק משיב המות נפשי מות ישרים. ותהי אחריתי כמוהו. ר״ל אעשה יכלתי לעבודת האל ית׳ שאמות מיתת ישרים. ואשים נפשי בכפי וחיי בסכנה לעבודת האל ית׳ כיצחק. וז״ש ותהי אחריתי כמוהו שהזמין עצמו לשחיטה ואסבול כל מיתות שבעולם. וז״ש ג׳ אמות כנגד ג׳ מיתות או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה או ה׳ יגפנו יומו יבא היא מיתה טבעית. וז״א תמות נפשי מות ישרים. מיתה מקריבו במלחמה ירד ונספה וזהו תמות נפשי עם פלשתים. מיתת המגפה תמות בנוער נפשם וחיתם וגו׳. מיתה תרתיית לעשות רצון אבינו שבשמים. אסבול אלו המיתות וזהו חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים. וז״ש בסימן בסופא נפשאי תתקיים ר״ל שיהיה לה השארות. והקטיגור אומר אם תשמע ליצה״ט תאבד שמע לקולי איעצך אחרי שרירות לבך לך להתעדן בתאוות גשמיות שהיצה״ט מסבב לך המות. כשאול לדוד שקידש לו בתו במאה ערלות פלשתים שיהרגוהו. וז״ש תרי בענינא נפש הצומחת והמרגשת והמשכלת השנים ירדפו אחר המרגשת ויעזבו המשכלת. ותהי לו סוכנת. ר״ל ישימו האדם בסכנה לנשמה שנקראת מלך. משיב היצה״ט הלא שמעת למרחוק אותה עשית ישיאך יצרך שיום הדין רחוק והתפתית לעשות מה שתרצה אותה עשית כי עתה באתי וגו׳. חשוב שעתה יום הדין והמיתה מעותדת לכל אדם ובכל זמן. ואעפ״י שהיה לך שאות גלים נצים ערים בצורות מעלה גדולה ורוממות ועושר דמלכים וחבירו דישעיה ר״ל ישועה ומעלה גדולה עתה בא כתבה שים בין עיניך שעל הכל יביאך אלהים במשפט והתבונן ליום אחרון יום הדין הגדול. הצדיק תמיד מכניע תאוותיו ואומר שמעו שמוע מלתי וז״א מי יתן החרש תחרישון ול״ל. אין לי צורך בדבריכם שאני תמיד איחל להשי״ת שיעזרני לעובדו כרצוני אע״פ שאסתכן במקרים וחולאים ויסורים רעים ואסלדה בחילה בכל מיני חולאים כ״כ קשים שלא יחמול לא אכחד אמרי קדוש שהיא התורה ומצותיה אז עונים הכל ואומרים ישלם ה׳ פעלך ומשכרתך שלמה. ר״ל יתן לך אלהים בעה״ב משכר הצפון לצדיקים וז״ש הסימן הכון גברא בקשיטות תלתיהון ר״ל בקישוט ג׳ נפשות. ר״ל השתדל להכניעם לעבודת האל ית׳ בעובדיהון לרחיקין יומין בעבור המעשים הטובים האלו מזומן ליום אחרון יום הדין שיקבלו חכמה ויהנו מזיו השכינה תמיד:
שאל רבBookmarkShareCopy

פירוש מהרז״ו

התחילו צווחים. כמ"ש שמואל א' י"ח י"ז וזעקתם ביום ההוא:
שאל רבBookmarkShareCopy