פרשנות מצטטת על שמואל א יח:כא

מסרה ותהי י״ד. הנה רבקה לפניך קח ולך. ותהי אשה לבן אדוניך. (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליבמדבר כ״ג:י׳ כ״ג) מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. תמות ג׳ תמות במסרה (שם) תמות נפשי מות ישופטים ט״ז:ל׳טים ט״ז) תמות נפשי עם פלאיוב ל״ו:י״דיוב ל״ו) תמות בנוער נפשם וחייהם בקדשים. וסימנם בסופא נפשאי תתקיים חד בתורה חד בנביאים חדשמואל א י״ח:י״זמואל א׳ י״ח) ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. (שם י״ח) אתננה לו ותהי לו למוקש. (שם) ותהי בו יד פלשתים תרי בפסוק ותלמלכים א א׳:ב׳מלכים א׳ א׳) ותהי לו סוכנת הלא שמעת למרחוק אותה עשיתמלכים ב י״ט:כ״ה י״ט) ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות דמלכים. וחבירו דישעיה (ל״ז). (שם ל׳) ועתה בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חוקה ותהיאיוב כ״א:ב׳רון. (איוב כ״א:ב׳) שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומותיכם. (שם י״ג) מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. (שם ו) ותהי עוד נחמתי ואסלדה וגו׳. (רות ב) ישלם ה׳ פעלך ותהי משכרתך שלמה. וסימנם הכון גברא בקשיטות תלתיהון קדם מלכא בעובדין לרחיקין יומין ויקבלון חכמתא קדישא באגריהון. פי׳ האדם יש לו ב׳ מלאכים מלאך מליץ טוב ומלאך מליץ רע הסניגור יועץ טוב והקטיגור יועץ רע. הטוב אומר הנה רבקה לפניך הכחות והגוף קחם כלם ועבוד את השי״ת שתהיה אשה וחומר לצורה ושכל שהוא בן אדוניך הוא הנשמה החצובה מתחת כנפי השכינה אצולה מתחת כסא הכבוד. ותשתמש בה בקדושה ובטהרה ולא במותרות ולא בכחות בהמיות שתטמא הנשמה. וז״ש כי ישכב איש אותה ותהי נדתה אתה נותן מום לנשמה ומטמאה. והנה הגוף הצדיק משיב המות נפשי מות ישרים. ותהי אחריתי כמוהו. ר״ל אעשה יכלתי לעבודת האל ית׳ שאמות מיתת ישרים. ואשים נפשי בכפי וחיי בסכנה לעבודת האל ית׳ כיצחק. וז״ש ותהי אחריתי כמוהו שהזמין עצמו לשחיטה ואסבול כל מיתות שבעולם. וז״ש ג׳ אמות כנגד ג׳ מיתות או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה או ה׳ יגפנו יומו יבא היא מיתה טבעית. וז״א תמות נפשי מות ישרים. מיתה מקריבו במלחמה ירד ונספה וזהו תמות נפשי עם פלשתים. מיתת המגפה תמות בנוער נפשם וחיתם וגו׳. מיתה תרתיית לעשות רצון אבינו שבשמים. אסבול אלו המיתות וזהו חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים. וז״ש בסימן בסופא נפשאי תתקיים ר״ל שיהיה לה השארות. והקטיגור אומר אם תשמע ליצה״ט תאבד שמע לקולי איעצך אחרי שרירות לבך לך להתעדן בתאוות גשמיות שהיצה״ט מסבב לך המות. כשאול לדוד שקידש לו בתו במאה ערלות פלשתים שיהרגוהו. וז״ש תרי בענינא נפש הצומחת והמרגשת והמשכלת השנים ירדפו אחר המרגשת ויעזבו המשכלת. ותהי לו סוכנת. ר״ל ישימו האדם בסכנה לנשמה שנקראת מלך. משיב היצה״ט הלא שמעת למרחוק אותה עשית ישיאך יצרך שיום הדין רחוק והתפתית לעשות מה שתרצה אותה עשית כי עתה באתי וגו׳. חשוב שעתה יום הדין והמיתה מעותדת לכל אדם ובכל זמן. ואעפ״י שהיה לך שאות גלים נצים ערים בצורות מעלה גדולה ורוממות ועושר דמלכים וחבירו דישעיה ר״ל ישועה ומעלה גדולה עתה בא כתבה שים בין עיניך שעל הכל יביאך אלהים במשפט והתבונן ליום אחרון יום הדין הגדול. הצדיק תמיד מכניע תאוותיו ואומר שמעו שמוע מלתי וז״א מי יתן החרש תחרישון ול״ל. אין לי צורך בדבריכם שאני תמיד איחל להשי״ת שיעזרני לעובדו כרצוני אע״פ שאסתכן במקרים וחולאים ויסורים רעים ואסלדה בחילה בכל מיני חולאים כ״כ קשים שלא יחמול לא אכחד אמרי קדוש שהיא התורה ומצותיה אז עונים הכל ואומרים ישלם ה׳ פעלך ומשכרתך שלמה. ר״ל יתן לך אלהים בעה״ב משכר הצפון לצדיקים וז״ש הסימן הכון גברא בקשיטות תלתיהון ר״ל בקישוט ג׳ נפשות. ר״ל השתדל להכניעם לעבודת האל ית׳ בעובדיהון לרחיקין יומין בעבור המעשים הטובים האלו מזומן ליום אחרון יום הדין שיקבלו חכמה ויהנו מזיו השכינה תמיד:

על מזוזות. מזוזת כתיב שאין צריך אלא אחת (רש"י); כבר שקלו וטרו הרב בעל א"ת והרב בעל מ"ש בדבור זה להתימו עם מאמרם ז"ל במס' מנחות ד' ל"ד, ע"ש. ואמר הרוו"ה מצאתי בפסיקתא זוטרתא שאמר ומהו מזוזת ? מזוזות דעלמא, ור"ל שאמר מזוזות בל"ר מצד רבוי הבתים, ואין פירושו וכתבתם על כל אחד ממזוזות ביתך, אבל פירושו וכתבתם על מזוזות של כל בית ובית; והרד"ק במכלול אמר וכתבתם על מזוזות ביתך על אחת מהמזוזות לפי הקבלה, וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳) באחת מערי גלעד, אל ירכתי הספינה (יונה א׳:ה׳) אל אחת מהירכתים, בשתים תתחתן בי (שמואל א י״ח:כ״א) באחת משתים ועוד אחרים כמוהם:

והתחתנו אתנו. הול"ל והתחתנו בנו כדרך לשון חיתון להתקשר עם בי"ת כמו לא תתחתן בם, התחתן במלך (שמואל א י״ח:כ״א), בשתים תתחתן בי, מאי והתחתנו אותנו, אלא שהיה תולה הכבוד ביעקב שהיו הם הפועלים ואנשי חמור הפעולים, ולכן שינה גם בלשונו באמרו בנותיכם תתנו לנו אתם תהיו הנותנים כחפציכם, ואת בנותינו תקחו לכם כלומר וגם בבנותינו הרשות לכם להיות הלוקחים כאשר ייטב בעיניכם ולא נמחה בידכם, ואולם בדברו אל אנשי עירו שינה הלשון ואמר בנותם נקח לנו, בנותינו נתן להם (רוו"ה):

שלש אנכי נוטל עליך. אחת משלש, וכן (שמואל-א יח כא): בשתים תתחתן בי היום, באחת משתים. שלש אני נוטל עליך, כנגד שלש שהטלת על שאול, (שם כו י): כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה: