פרשנות מצטטת על שמואל א כד:יז

צָדְקָה מִמֶּנִּי צָדְקָה בִּדְבָרֶיהָ, מִמֶּנִּי הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י) שֶׁיָּצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:כ"ו). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ "צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ" (מלכים א ב לב), "וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה" (שמואל א כד יז), צָדְקָה בְּמַעֲשֶׂיהָ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כִּי הִיא הַצַּדֶּקֶת וַאֲנִי הַחוֹטֵא אֵלֶיהָ שֶׁלֹּא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי. וְהַטַּעַם כִּי שֵׁלָה הוּא הַיָּבָם, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אָבִיו הוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (רמב"ן על בראשית ל"ח:ח') בְּדִין הַיִּבּוּם: