וְכִֽי־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי׃
ביאור יש"ר
עם נבל ולא חכם, השוכח את הטוב הנעשה לו ומשלם רעה למטיב יקרא נבל, והוא הפך הנדיב, הגומל טוב חנם בלי תקות שכר, והנה ידוע מכל ס' משלי שהפך החכם הוא הכסיל, וכאן היה ראוי לומר עם כסיל ולא חכם, או עם נבל ולא נדיב, אמנם טעם הדבר כי החכם הנוהג כפי חקי התורה והחכמה אפילו תחת רעה שקבל ישלם טובה, כענין שכתוב וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה (ש"א כ"ד כ'), והפך זה הכסיל שלא יזכור להטיב עם מי שגמל עמו טובה, אבל לשלם רעה תחת טובה הוא נגד שקול דעת האדם, והעושה כן אין לתארו כסיל שהוא ההפך מן החכם, אלא יקרא שמו נבל, כי נבלה עשה:
הכתב והקבלה
וכי תאמרו וגו' וצויתי וגו'. ממה שהטעם במלת וצויתי איננו מלרע מבואר שהוי"ו איננה מהפכת העבר לעתיד, אבל הוא עבר בוי"ו החבור, לפי"ז מלת וכי איננו מלת התנאי (ווענן) אבל הוא מלת השאלה והתימה כמו וכי ימצא איש את אויבו ושלחו (שמואל א כ״ד:כ׳) שטעמו הימצא, וכן כאן התאמרו, כלומר התוכלו לאמר מה נאכל הלא בעיניכם ראיתם כי הקדמתי לצוות את הברכה. (שמעתי):
רש"י
ויחזק בכנף מעילו. לפי פשוטו משמעו, שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול, אחז שאול בכנף של שמואל, לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל שהיה שם אהל מועד ומדרש אגדה (שוחר טוב) חולקים אמוראים, יש אומרים: מעילו של שמואל קרע שאול. ויש אומרים: מעילו של שאול קרע שמואל, ומסר לו סימן זה, מי שיכרות כנף מעילו, הוא ימלוך תחתיו, והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל (לקמן כד כ): ידעתי כי מלוך תמלוך: