וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ־ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ (ס)
אבן עזרא
ואלה הנחמות הראשונות מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן על בית שני, ולפי דעתי הכל על גלותינו, רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל לזכר, כי כורש ששלח הגולה, ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד כאשר אפרש, ודע כי מעתיקי המצות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת עד וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א'), והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לבני זרובבל, והעד מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיהו מ"ט ז'), ויש להשיב כאשר ישמעו שם הנביא, ואם איננו, והמשכיל יבין:
ראש דוד
ואפשר לפרש בהקדים מאז"ל בקהלת רבתי בפ' (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב וז"ל, כתוב אחד אומר (ש"א כ"ה) וימת שמואל וכתוב א' אומר (שם כ"ח) ושמואל מת אמר רב אסי ושמואל מת מיתה ודאי וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענין נבל שנאמר וימת שמואל ואיש במעון ארשב"נ הכל צווחין ספדין וטפחין על מיתת הצדיק וזה הרשע עושה לו מרזיחין עכ"ל. ולכאורה קשה אומרו ושמואל מת מיתה ודאי מה הלשון אומרת ודאי, ואם רצונו שנכתב פעם אחד לענין נבל לא הו"ל למימר כי האי לישנא. ותו דעדיין צריכין אנו למודע"י דלא לכתוב אלא וימת שמואל לחוד ומסמיכות ואיש במעון יודעים אנו חרפת נב"ל שהיה עוסק במרזיחין. אמנם אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרב פני שלמה דרוש כ"ז משם גדול הרמ"ע בעשרה מאמרות דכל מת דלא נספד כהלכה חוזר לבא בגלגול כדי שיספידוהו כראוי, וז"ש בשבת (דף קכ"ג) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא כלומר ולא אצטרך לבא בגלגול. עוד כתב הרב הנז' בדרוש כ"א ששמע מחכמי האמת דכל שעתיד לבא בגלגול בעולם הזה נשארים ניצוצי נשמתו עם הגוף בקבר, וכל שאינו עתיד לבא עוד נפשו צרורה בצרור החיים, וזה כונת מאמרם ז"ל (ספרי פ' פנחס) כל זמן שאדם בחיים נפשו פקודה ביד קונו מת נפשו נתונה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה, והרצון בזה כל זמן שאדם בחיים כלומר שכבר מת אלא שניצוצי נשמתו נמצאים בין החיים אז נפשו פקודה ביד קונו להחזירה עוד על ידי גלגול, מת ר"ל שאין עתיד עוד לבא בעולם הזה אז נתונה באוצר עכ"ד. וידוע דשמואל הנביא שכיב אדזוטר, והשתא נבל סבר כיון דמת בקצרות שנים מוכרח לבא בגלגול בלאו הכי ונמצא שאין אני מפסידו במה שאינו מספידו שיצטרך לבא בגלגול דחסריה ליה הספד דבלאו הכי מוכרח לבא בגלגול, וכמ"ש הרב קול יעקב דרוש כ"ד סוף דף ע"ד, אמנם טח מראות עיניו דגברא כשמואל דשקול כמשה ואהרן במספר שנים אשר חי תיקן שלימות נשמתו והיתה נפשו צרורה בצרור החיים, ומ"ש הרב האר"י זצ"ל על ראב"ע שאמר הרי אני כבן ע' שנה יש לישב ולא עת האסף, ועפ"ז נבא לביאור המאמר הנז' דהא דקאמר כתוב א' אומר וימת שמואל וכתוב אחד אומר ושמואל מת תרתי קשיא ליה, חדא דבא בכפלו"ן דכיון דכבר כתיב וימת שמואל הא תו למה לי דלימא ושמואל מת. ותו שינוי הלשון דחד קרא כתיב וימת וחד קרא כתיב ושמואל מת. על כן בא דברו של רב אסי ההוא אמר ושמואל מת מיתה ודאי, כלומר דלהכי שינה הכתוב ואמר ושמואל מת להורות דאף דשכיב אדזוטר מת מיתה ודאי כלומר שלא יצטרך לבא בגלגול ואין צריך לישאר ניצוצי נשמתו בקבר לחזור לבא בגלגול, וכמשז"ל מת נפשו נתונה באוצר דהכונה מת לגמרי שלא יצטרך לגלגול כאמור, וזהו שאמר ושמואל מת מיתה ודאי דכבר השלים חקו, והיינו דאמר קרא ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל דכיון דשמואל מת לגמרי ולא יצטרך להתגלגל ספד"ו הסופדי"ם כדי שלא יצטרך ח"ו להתגלגל מצד שלא נספד כיון דמצד עצמו ותיקון שלימותו שלם הוא, ומה שאמר וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענין נבל שהכל היו סופדים אותו והוא מסיבה שהבין שלא מת שמואל לגמרי אלא צריך להתגלגל לפי שמת בקוצר שנים לזה לא עסק בהספד, וז"ש וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו וכו' ואיש במעון וכו' דנבל היה סובר וימת שמואל אך לא מת לגמרי ולזה נתעצל בהספדו, ולהכי אהדריה קרא ושמואל מת ללמדנו כי נבל הוא ונבלה עמו וח"ו דלא השלים חקו אלא ושמואל מת מיתה ודאי כמדובר.
תוספתא כפשוטה
100-102. משמת שמואל, מהו אומ' וימת שמואל ויאספו פלשתים את מחניהם וכו'. וכ"ה ("וימת שמואל ויאספו פלשתים") גם בד, בכי"ע, ובילקוט הנ"ל, ואין ספק שהכוונה לש"א כ"ח, א'-ג', אלא שחז"ל ניסחו "ויאספו" במקום "ויקבצו". ואשר ל"וימת שמואל" קרוב מאד בעיני שחז"ל גרסו בש"א כ"ח, ג', "וימת שמואל" (במקום "ושמואל מת" שלפנינו),10המפרשים פירשו שהכוונה ל"וימת שמואל" בש"א ריש פכ"ה. ברם לפירוש זה הפסיק הכתוב הרבה בין מיתתו למעשה הפלשתים, וכיצד אפשר להסיק מכאן שמיתתו גרמה לכך. ולא עוד אלא שקשה למה תפסו את הפסוק הרחוק ולא את הקרוב למעשה פלשתים? ובעל כרחינו אנו אומרים שהם באמת תפסו את הקרוב למעשה פלשתים, וגרסו בפכ"ח "וימת שמואל", ובפכ"ה גרסו "ושמואל מת". וכן בבבלי ב"ב ט"ו א': שמואל כתב ספרו, והכתיב ושמואל מת (וכ"ה בכל כתה"י ובאגדות התלמוד ובעין יעקב וביד רמה)? דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. והוא תמוה מאד, שהרי כבר בפכ"ה כתוב "וימת שמואל", ועלינו לומר שמאותו פסוק גמרו גד ההוזה ונתן הנביא. ומכאן ברור שגרסו בפכ"ה "ושמואל מת", ובאמת כיוונו לפכ"ה. ועיין ירושלמי שבת פ"ו ה"ט, ה' ע"ג, ובבלי חולין צ"ה ב', והתינוק קרא את הפסוק הקודם במקרא. ועיין להלן הערה 12. והוא אחד מן המקומות שחז"ל חולקים על המסורת.11עיין בהערת ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס לתוספות שבת נ"ה ב', ד"ה מעבירם, וביד מלאכי סי' רפ"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה ובמדרש קהלת. וחז"ל התחילו בריש פכ"ח, והבינו שהכתוב פותח במעשה שאול, והגורם לכך הוא "וימת שמואל" (לפי גירסתם בש"א כ"ח, ג'), וכמו שמסיים הכתוב: ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם. ועיין מ"ש להלן, שורה 105–107, ד"ה אלא, ובסוף הערה 13 שם.