וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַר־אֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים ׀ מֵֽהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶת־אֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם׃
רש"י
ועוטך עטה. כמו (שמואל א כ״ה:י״ד) ויעט בהם לשון עיט יפריחך כעוף בגלות, ורבותינו אמרו צרעת פרחה בו כד"א (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה:
מצודת ציון
ותעט. ענין פריחה, כמו (לקמן כה יד): ויעט בהם, ורוצה לומר מהירות ההליכה:
מנחת שי
האל, לנו. מלת האל בשני טעמים ויש פסיק אחריה כמנהג בכמה מקומות כשסוף תיבה ותחלת מה שלאחריה שוין כמו אל תט לבי לדבר, רע סימן קמ"א. וכן ואם זרוע כאל, לך (איוב מ׳:ט׳). להנחיל אהבי, יש (משלי ח׳:כ״א). ולאביגיל וגו' שלח דוד מלאכים, מהמדבר (שמואל א כ״ה:י״ד). הנה עבדי, יאכלו (ישעיהו ס״ה:י״ג). לכל, לראש (סוף ד"ה א') ודומיהן: