פרשנות מצטטת על שמואל א כה:לב

וראוי להבין האי דשדר ליה ויהי לי שור וחמור וכו' למען דעת רמז הרומז. ורז"ל דרשו בב"ר סוף פרשה ע"ה ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף שנאמר (דברים ל"ז י"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה יששכר דכתיב (בראשית מ"ט י"ד) יששכר חמור גרם, וכן בנו של יוסף עומד לכלות עמלק שנאמר (שמות י"ז י"ג) ויחלוש יהושע את עמלק, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א י"ב ל"ב) ומבני יששכר וכו', וצאן אלו ישראל שנאמר (יחזקא' ל"ד ל"א) ואתן צאני וכו', ועבד זה דוד שנאמר (תהלים קט"ז ט"ז) אני עבדך בן אמתך, ושפחה זו אביגיל שנאמר (ש"א כ"ה מ"א) הנה אמתך לשפחה עכ"ל. ולכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרב ומה זו סמיכה ובפרט דוד ואביגיל הם דברים מתמיהים. ואפשר לפרש ונקדים מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בסוף שער הגלגולים דאדם הראשון יצאו ממנו שתי טפות קדושות בנחש הקדמוני ויעקב אע"ה שהיה מעין שופריה דאדה"ר הוצרך לטרוח כל אותם שנים לשמור צאן לבן סוד נחש עד שלקח השתי טפות שהם לאה ורחל ואח"ך בא לבן בנבל ולפי שעבד יעקב ללבן בא ההוא רוחא דיליה דיה' בלאה באביגיל ונשאת ללבן לעבוד אותו. ודוד הע"ה שהוא גלגול אדה"ר הוצרך להוציא מנבל טיפה זו שעדין היתה ביד הנחש ולכן דוד הוצרך לעשות כיעקב ללבן לשמור צאן נבל ואח"ך לקח אביגיל לאשה, וזהו שאמרה אביגיל לדוד (שם שם כ"ז) אשר הביא שפחתך לאדוני בלשון זכר ולא אמרה הביאה לרמוז כי שרשה זכר ולא נקבה, ולכן נכתב אביגל פעם אחת חסר יו"ד (שם שם ל"ב) לרמוז שנמשכת מיעקב אע"ה שעשה הגל עם לבן וזהו אבי גל עד כאן תורף אמרי קדוש זצ"ל ע"ש באורך.

ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו' וברוך אל עליון. הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכת אל עליון וחטא בזה כי היה לו להקדים ברכת הש"י כענין שמצינו בדוד ע"ה (שמואל א כ״ה:ל״ב-ל״ג) ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכה את וגו' והיה ענשו שנטלה ממנו כהונתו ונתנה לאברהם הוא שאמר דוד במזמור (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדני שב לימיני, שהוא מיוסד על אברהם שקראו דוד אדני מפני שהיה זקנו, אמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כלו' בסבת אותו הדבור שהיה שלא כהוגן שהקדים בו"ד לברכת השם יתברך, ומה שדן יהודה לתמר בשרפה שהיתה בתו של שם לא היה יודע שנטל ממנו כהונתו:

תושיעון אותו. תנקמו נקמתו, וכן (שמואל א כה לב): והושיעה ידי לי, דדוד בנבל: