פרשנות מצטטת על שמואל א כז:א

ויאמר המן בלבו. תניא, הרשעים ברשות לבם, וכן ויאמר עשו בלבו, אמר נבל בלבו (תהילים י״ד:א׳) ויאמר ירבעם בלבו (מ"א י"ג), אבל הצדיקים לבם ברשותם כמש"נ (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה, וישם דניאל על לבו (דניאל א׳:ח׳) ויאמר דוד אל לבו (שמואל א כ״ז:א׳) ודומין לבוראן שנאמר (ס"פ בראשית) ויאמר ה' אל לבו ^זהסברא והחלוק בזה, כי הרשעים לבם מושל עליהם, והלב ידוע דהוא סרסור דעבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) ולכן אינם יכולים להתגבר על חפצי לבם, אבל הצדיקים הם מושלים על חפצי לבם. .
(מ"ר)

"ויאמר המן בלבו וגו'" (פסוק ו), במדרש (אסת"ר י, ג) "ויאמר המן בלבו"; הרשעים ברשות לבם, "ויאמר עשיו בלבו" (בראשית כז, מא), "אמר נבל בלבו" (תהלים יד, א), "ויאמר ירבעם בלבו" (מ"א יב, כו), "ויאמר המן בלבו". אבל הצדיקים לבם ברשותם, הדה הוא דכתיב "וחנה היא מדברת על לבה" (ש"א א, יג), "וישם דניאל על לבו" (דניאל א, ח), "ויאמר דוד אל לבו" (ש"א כז, א), ודומין לבוראן "ויאמר ה' בלבו" (בראשית ח, כא).

מַסָּח. שִׁמְרוּהוּ מְאֹד, שֶׁלֹּא תַסִּיחוּ דַעְתְּכֶם, לְשׁוֹן נוֹאָשׁ, שֶׁלֹּא יְהֵא יֵאוּשׁ בַּדָּבָר, וּמֵ"ם שֶׁל מַסָּח מִן הַיְסוֹד.

לֹא יָסוּף. תַּרְגּוּם שֶׁל יִתֹּם, דִמְתַרְגֵּם עַד תֹּם, עַד דְּסָף. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "פֶּן תִּסָּפֶה" וּמִגִּזְרַת "עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד", שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: "לֹּא יִסָּפֶה מִזַּרְעָם":