וַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶל־שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹא־זֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד ׀ שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹ־זֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽא־מָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
רמב"ן
כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל לָשׁוֹן נְקִיָּה, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פו ו). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ט:ו'), כִּי כָל אֲשֶׁר לוֹ הָיָה בְּיַד יוֹסֵף חוּץ מִן הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, שֶׁלֹּא הָיָה אֲפִלּוּ נוֹגֵעַ בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ עִבְרִי, כִּי כֵן הָיָה מִשְׁפַּט הַמִּצְרִים אֶת הָעִבְרִים שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בְּמַאֲכָלָם כִּי תּוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרַיִם. וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא כֵן, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כִּי לֹא יָדַע אֲדוֹנָיו אֶת יוֹסֵף מְאוּמָה שֶׁיִּקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, רַק אֶת הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ אֲשֶׁר יֹאכַל יוֹסֵף, לֹא לִשְׁאָר הֲנָאוֹת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים, וְלֹא לֶאֱסֹף לוֹ עֹשֶׁר וּנְכָסִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כט ג) "וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְ"לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת" (בראשית ל"ט:ח') עִנְיָן אַחֵר, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ לָדַעַת מָה אִתּוֹ בַּבַּיִת, כִּי "לֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה" לָשׁוֹן שׁוֹלֵל וּ"מַה בַּבָּיִת" יְקַיֵּם: