פרשנות מצטטת על שמואל ב א:כג

עולה לרקיע כנשר. שהקלות הוא בנשר כמ"ש ש"ב א' מנשרים קלו ובאבות פרק א' קל כנשר. וכתיב כנשר יעוף השמים א"כ מ"ש כאן לקלים היינו עולה לרקיע ומ"ש המרוץ פי' על פי מדת ממעל מלשון רצון או נוטריקון מבקש לרוץ שביקש לעבור ומתמה הנה לרקיע שלא עלה אדם מעולם יכול לעלות ואת הירדן שהכל עוברים לא יכול לעבור:

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. אם היתה הכוונה שבא ממקום אחר היה מפרש הכתוב ואומר ויבא ממקום פלוני, אבל פירושו שנתעורר בהספדה של שרה, כי כל המתעורר באיזו מלאכה שתהיה יקראנו הכתוב בא אליה, וזה לשון רז"ל במשנה במסכת תמיד בענין הפשט ונתוח של עולה, אמר בא לדופן השמאלית, בא לו לגרה והניח בו שתי צלעות, בא לו לעוקץ, אני לא באתי לידי מדה זו. ומה שיחזק לך כי הזכיר לשון ביאה בלמ"ד, כי לא אמר ויבא אברהם ויספוד את שרה. ומה שאמר לספוד לשרה כיון שהזכירה כבר בשמה ותמת שרה, היה ראוי לומר לספדה ולבכותה, אבל דרך הסופדים להזכיר שם המת בהספדן. כענין דוד (שמואל ב א כג) שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים. והיה ראוי לומר עוד ולבכותה ולקברה, כי הקבורה עקר גמילות החסד וגמר ההספד והבכי, ועקר הדברים שהתעורר אברהם להם היא הקבורה שהיא ממדותיו של הקב"ה שהוא רב חסד, אבל אילו אמר כן היה נראה שהיו כל הדברים תכופים זה אחר זה, מספד ובכי וקבורה, ולא כן הדבר אבל המספד והבכי היו תכופים ואין כן הקבורה כי הוצרך תחלה לבקש מקום.

אמר נעים זמירות ישראל אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פט כ). ידוע במלת גבור שהיא תואר נגזר מגבורה והגבורה מלה מונחת דרך כלל על חוזק והתגברות אבל דרך פרט תאמר על ב׳ מינים, הא׳ על חוזק וניצוח האויבים אם שיודע על זה בנסיונות על אחרים בהתגברו על אויבו תמיד, אם שיודע זה מצד נסיון בעצמו וקלות מרוצתו בלימוד חגירת חרבו והרגיל עצמו בשאר מיני הגבורות, אם שנודע מצד כמות איבריו ומשמן בשרו ועובי צוארו עם מה שיראה מאבירות לב עד שיכירו רואיו בו היותו מוכן לכך לנצח אויביו אם יזדמן ויבואר מזה המין כל אחד מאלו בשם גבור כאומרו גבור חיל (שופטים יא א ועוד) מאריות גברו (ש״ב א כג) המה הגבורים (בראשית ו ד) גבורים המה ומרי נפש (ש״ב יד ח). ועל דרך ההשאלה יושאל זה המין ג״כ על האל ית׳ יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיה מ״ד י״ג) ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (שם) ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמה (תה׳ כד), ויושאל זה המין ג״כ דרך דרש על המתגבר בחכמה עד שינצח החולקים עמו על דרך אומרם ז״ל כל הקובע מקום לתורתו אויבים נופלים תחתיו וקרא הנה אויביו החולקים כמו שאז״ל אפי׳ אב ובנו הרב ותלמידו שנושאים ונותנים זה בזה בהלכה נעשים אויבים זה לזה שנאמ׳ לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער כמו שביארנוה במקומה בראשי׳ של קידושין (ל ע״א) קצת חיבורינו ועל אותה איבה אמ׳ כחצים ביד גבור כן בני הנעורים [כי למוד החכמה בימי הנעורים] כפתוח על האבן וכן דרשו ז״ל בפסוק הנה ראיתי בן לאישי בית הלחמי וגו׳ גבור חיל במלחמתה של תורה. וכן יושאל זה המין ג״כ על כבישת היצר מתאוותיו הגשמיות והתגבר האדם להכניע הכתות הגשמיים מבקשי המותר תחת רגלי מוסר וטוב הנהגותיו כאמרם ז״ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכן שהביאוה מדכתי׳ טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כמו שביארנוהו במקומו וגם זה הוא מן המין הראשון והוא שכבר ידעת מה שאמ׳ הפילוסוף שהמלכות שלשה מינים מלך במדינה ומלך בביתו ומלך בגופו וכמו שהמלך צריך להיישיר בני המדינה ולשומרם מן העול והחמס ומעשיית הרע כן בעל הבית בבני ביתו צריך שישמרם וינהיגם בדרך ישרה ויוכיח הראוי להוכיח במה שצריך בתוכחתו ולעזור למי שרואה בו הנהגה ישרה שלא ימיתהו אחד מאחיו להטותו מני אורח כמאמ׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית יח) וכן צריך האיש בגופו להכניע כחות היצר ולהשפיל תאותו עד שיגביר היצר הטוב עליו וכבר ידעת מאמרם ז״ל המשל הנשוא על אומרו ע״ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו׳ ועל המלך הגדול הסובב אותה ברוב חילו והילד המסכן הנמצא בה ומלט את העיר בחכמתו כמו שביארנו במקומו. וזה המין כלו מן הגבורה יקרא בלשון לעז ושאלציא.