וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִם־אֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִם־שָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃
רש"י
ימים וארבעה חדשים. מיעוט ימים שנים, ואי אפשר לפרש ימים זה שנה, שהרי לא הלך דוד אצל אכיש עד שמת שמואל, ושאול לא מלך אחר מיתת שמואל אלא ארבעה חדשים, כמו ששנינו בסדר עולם וגם ממנין שנותיו של עלי, ועשרים שנה שהיה הארון בקרית יערים, הרי ששים שנה, צא מהם חמשים ושתים של שמואל, ושנה אחת לעיבורו עם ארבעה חדשים הללו, ושבע שנים שמלך דוד בחברון קודם שהביא את הארון מקרית יערים, נמצא שלא מלך שאול אחר מיתת שמואל, יותר מארבעה חדשים:
ביאור הרד"ל
(כח) היו גמ"ח עם שאול כו' בצום כו', לא לבד שמסרו נפשם על קבורתו שזה היו מחוייבים נגד מה שהצילם מחרפת בני עמון כדלעיל, אלא אף הוסיפו לגמול חסד (וכמ"ש הגר"א בפי' יהושע (ב יב), שהמשלם טובה למי שעשה לו חסד הרי זה נקרא אמת, שבאמת מחויב לשלם לו כאשר עשה, ואם משלם יותר ממה שעשה ה"ז חסד ע"ש), במה שנהגו בו בצום ובכי ומספד (ואולי הי' זה כענין מת שאין לו מנחמין שבאין עשרה ב"א ויושבין במקומו), ולשון המקרא (שמואל ב ב) שאמר דוד להם ברוכים אתם לה' אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם עם שאול ותקברו אותו, משמע שהקבורה עצמה קרויה חסד (ואפשר דוד עצמו אמר להם כן כמשגיא פועל טובתם, ולא רצה להקטין מעשיהם שהיו כמחויבין בדבר מפני ההצלה מחרפת בני עמון, או י"ל שהן ב' דברים אשר עשיתם החסד הזה הוא דבר לעצמו והוא האבלות עליו (ורמז לדבר ברוכים אתם לה' ר"ת אבל), והא דותקברו אותו הוא דבר שני (אלא שלשון החסד הזה מ' שעל הקבורה שמפרש והולך קא):