פרשנות מצטטת על שמואל ב ג:כז

וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. אֶת אַבְנֵר הָרַג בְּעָרְמָה, שֶׁשְּׁאָלוֹ גִּדֶּמֶת הֵיאָךְ חוֹלֶצֶת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ 'בַשֶּׁלִי', לְשׁוֹן 'שַׁל' נְעָלֶיךָ.

השל. ענין שכחה ושגגה, וכן (לעיל ג כז): לדבר אתו בשלי:

וחמושים. חגורי חומש, מגזרת ויכהו שם החמש (ש"ב ג כז) וי"א כי טעמו הצלע החמשית, וכן חלוצים תעברו (דבר' ג יח) חגורי חלוצים, והעד הנאמן ואתם תעברו חמושים (יהושע א יד), ודרש שעלו אחד מחמש מאות דבר יחיד הוא ועליו מחלוקת ואיננו קבלה כלל, ודי לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים, והנה היה כפל הכפל עם הטף והנשים, כי לא חשבו יעקב ובניו, כי לא הולידו במצרים עוד, כי לא מצאנו יחוש רק אל היורדים מצרימה ולא ספרו הבנות, ותשובתנו, כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים ס"ט בנים ובני בנים, וע"ז המספר יכפלו כפלי כפלים מהמספר הכתוב, אז הושיבו לנו עוד, כי יעקב ובניו לא הולידו נקבות כ"א שתים וזה היה במעשה נס, ואל תספור כן ליורדי מצרים, ועוד שיעקב היה לו ארבע נשים, ומי יבאר שכן הי' לכל אחד מבני בניו, גם אנחנו השיבונו, תנו לנו שלשה עשר זכרים בין בנים ובני בנים בארבעים ושש שנים, והנה יהיה יותר מן שבע מאות, ובסוף תשעים ושנים יהיו ט' אלפים וג' מאות ובסוף קפ"ב יהיו יותר מאלף אלפים ות"ק אלף, ועוד לא הגענו למאתים ועשר שנים, גם יתנו לנו עשרה בארבעים ושש שנים ויספיקו, ועוד כי הכתוב אומר על מכת ערוב, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (למעלה ה' יט) ואמר בס' תהלות ישלח בם ערוב ויאכלם (תה' עח מה) והנה במכה שאכלה מצרים נמלט ישראל, גם מת רוב מקנה מצרים בדבר, וממקנה בני ישראל לא מת אחד, ובמכת בכורים לא מת בישראל אחד, ובמכת חשך כתיב ולכל בני ישראל היה אור (למעלה י כג) והנה במכות שמתו בהם המצרים לא מתו ישראלים, ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה, ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות, והנה לא היה לישראל אור במושבותם רק מחשכי דֶבֶר ואפלות מות, ואחר שלא נשאר כ"א חלק קטן מעם רב, הנה לא היתה גאולה לישראל כ"א רעה חולה, וזה הפך הכתוב, והכלל דרש הוא ואין לסמוך עליו אולי שאמרו בתחלה היה לו סוד: