וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יוֹאָ֜ב וְאֶל־כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ קִרְע֤וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה׃
משנת ארץ ישראל
ההבדלים בין כתבי היד מוסברים בהבדלי מנהגים. יפה הראה גינצבורג כי הבדלים אלו קדומים: "מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה הולכין מקום שנהגו שלא לילך אין הולכין" (תוס', פסחים פ"ג הט"ז). אם כן, האבלים לעתים הולכים אחרי המיטה ולעתים הולכים כנראה לפניה. כן מסופר שדוד האבל הלך אחר המיטה (שמואל ב ג לא). המנהג השני מופיע בשני התלמודים כהבדלי מנהגים, וכך מובא בבבלי: "תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה – יוצאות, לפני המיטה – יוצאות. רבי יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר 'והמלך דוד הֹלך אחרי המִטה'. אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם, ונתפייסו, שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר..." (בבלי, סנהדרין כ ע"א). אם כן היה מנהג שהנשים הילכו אחר המיטה, ומן הסתם לא הן נשאו את המיטה אלא אלו שהיו לפניהן, והיו מנהגים שהנשים הלכו אחר המיטה ואלו שלפני המטה נועדו לשאת אותה15גינצבורג, חידושים, כ"ב, עמ' 6-3; ליברמן, תוספא כפשוטה לפסחים, עמ' 535-534. אין בסיס לטענתו של גינצבורג שההבדל הוא בין גליל לבין יהודה. העדות בשמחות פ"ג ה"ו, עמ' 112, עוסקת אמנם בהולכים אחר המיטה, אך כאן זהו המינוח לכל מלווי המיטה, ללא קשר למיקומם בתהלוכת הלוויה, וראו עוד שם, פי"ב ה"ה, עמ' 196. בכלל בספרות מופיעים שני המונחים "אחר מיטה" ו"לפני מיטה", ולא תמיד משמעם המיקום בתהלוכת הלוויה. לומר דברים לפני מיטתו של אדם הוא מינוח כללי לאמירת הדברים לכבוד המת, ותו לא. ראו למשל בבלי, יט ע"א. .
תוספתא כפשוטה
51-53. מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה הולכין, מקום שנהגו שלא לילך אין הולכין. ובכי"ע: מקום שנהגו להיות הולכין אבילים אחר המיטה הולכין, והסיפא חסירה שם. ולפי גירסא זו אפשר לטעות שהכוונה שיש מקום שנהגו שהאבלים אינם הולכים אחרי המטה כלל. אבל בכי"ל: מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לפני המטה הולכין, אחר המטה הולכין. וכ"ה בקג"נ, ריצ"ג, עמ' ס"א הנ"ל, תוה"א להרמב"ן הנ"ל וא"ח ח"ב, ריש עמ' 573 (ובכולם: לאחר המטה). וכן מעתיק סתם (בלי הזכרת המקור) בטיו"ד סי' שנ"ט.78בד"ח שם נשמטו בטה"ד המלים "אחר המטה", אבל הן ישנן בב"י שם.
ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד, ב' ע"ב: אית תניי תני הנשים מהלכות תחילה, והאנשים אחריהם, ואית תניי תני האנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה, שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דמר האנשים תחילה, מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהו מביטין בנשים. ובאבות דר"ן נו"ב פ"ט: מפני מה הנשים יוצאת בתחלה לפני המטה, מה הן אומרות אנו גרמנו לכל באי עולם שבאו לכאן. ועיין ב"ר ספי"ז, עמ' 160, ומה שהביא במיוחס לרש"י בשם ירושלמי משקין (ולפנינו במו"ק, וכן בשום מקום אחר בירושלמי ליתא). ובבבלי סנהדרין כ' א': ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות, לפני המטה יוצאות, ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה יוצאות,79ומכאן במדרש אור עולם, במנוה"מ ח"ד, עמ' 519. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנ' (ש"ב ג', ל"א) והמלך דוד הולך אחר המיטה וכו'.
ובמס' כלה פ"ג: תאנא שמונים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו. אבל בתוספות ר' יהודה לברכות כ' ב' כותב: ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי80לפנינו ליתא, וכנראה שמקומו היה בפ"ד שם, הוצ' ענעלאו, עמ' 74. שיותר משבעים (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 826, הערה 14) אלף כהנים חלוצי כתף יצאו לפני מטתו של אהרן. ועיין הלשון בבבלי ב"ק י"ז א'. והמנהגים השונים הללו היו קיימים אף אצל אומות העולם, עיין מ"ש שמואל קליין בספרו (גרמנית) מות וקבורה בא"י בזמן התנאים (ברלין 1908), עמ' 48, הערה 2.
ברם קשה להעמיס את המנהגים הנ"ל בלשון התוספתא, ולפי פשוטה פירושה שיש מקומות שנהגו שהאבלים, ואף הנשים בכלל, יוצאים לפני המטה, ויש מקומות שהאבלים יוצאים אחרי המטה, ובמקומות שהזכרנו לעיל מדברים במלווי המת שאינם אבלים, ואינם עניין לתוספתא שלנו, ובה לא חילקו כלל בין אנשים לנשים.
ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד, ב' ע"ב: אית תניי תני הנשים מהלכות תחילה, והאנשים אחריהם, ואית תניי תני האנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה, שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דמר האנשים תחילה, מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהו מביטין בנשים. ובאבות דר"ן נו"ב פ"ט: מפני מה הנשים יוצאת בתחלה לפני המטה, מה הן אומרות אנו גרמנו לכל באי עולם שבאו לכאן. ועיין ב"ר ספי"ז, עמ' 160, ומה שהביא במיוחס לרש"י בשם ירושלמי משקין (ולפנינו במו"ק, וכן בשום מקום אחר בירושלמי ליתא). ובבבלי סנהדרין כ' א': ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות, לפני המטה יוצאות, ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה יוצאות,79ומכאן במדרש אור עולם, במנוה"מ ח"ד, עמ' 519. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנ' (ש"ב ג', ל"א) והמלך דוד הולך אחר המיטה וכו'.
ובמס' כלה פ"ג: תאנא שמונים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו. אבל בתוספות ר' יהודה לברכות כ' ב' כותב: ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי80לפנינו ליתא, וכנראה שמקומו היה בפ"ד שם, הוצ' ענעלאו, עמ' 74. שיותר משבעים (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 826, הערה 14) אלף כהנים חלוצי כתף יצאו לפני מטתו של אהרן. ועיין הלשון בבבלי ב"ק י"ז א'. והמנהגים השונים הללו היו קיימים אף אצל אומות העולם, עיין מ"ש שמואל קליין בספרו (גרמנית) מות וקבורה בא"י בזמן התנאים (ברלין 1908), עמ' 48, הערה 2.
ברם קשה להעמיס את המנהגים הנ"ל בלשון התוספתא, ולפי פשוטה פירושה שיש מקומות שנהגו שהאבלים, ואף הנשים בכלל, יוצאים לפני המטה, ויש מקומות שהאבלים יוצאים אחרי המטה, ובמקומות שהזכרנו לעיל מדברים במלווי המת שאינם אבלים, ואינם עניין לתוספתא שלנו, ובה לא חילקו כלל בין אנשים לנשים.
בן יהוידע
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת. לִפְנֵי הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת (שמואל ב ג, לא). נראה לי בס"ד כל מקום יש לו טעם במנהגו דמקום שהנשים יוצאים לִפְנֵי הַמִּטָּה טעמייהו כי המיתה סבבה אותה חוה שהיא אשה שנתנה לבעלה עץ־הדעת לכן הנשים שהם דוגמתה יוצאות לפני המטה להורות כי האשה גרמה המיתה והכי איתא בירושלמי טעם זה.
ובמקום שנהגו לצאת הנשים אַחַר הַמִּטָּה נראה טעמייהו כי במעמד הר סיני פסקה הזוהמה והיה חירות ממלאך המוות ולא היה עוד מיתה שהיו חיים לעולם אך החזירו המיתה על ידי עשיית העגל וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה ה.) על פסוק (תהלים פב, ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ, דקאי זה על אחר מתן תורה וידוע כי הנשים לא חטאו בעגל ונמצא מי החזיר המיתה האנשים. לכן נהגו שהאנשים יוצאות לפני המטה והנשים אחר המטה.
ובמקום שנהגו לצאת הנשים אַחַר הַמִּטָּה נראה טעמייהו כי במעמד הר סיני פסקה הזוהמה והיה חירות ממלאך המוות ולא היה עוד מיתה שהיו חיים לעולם אך החזירו המיתה על ידי עשיית העגל וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה ה.) על פסוק (תהלים פב, ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ, דקאי זה על אחר מתן תורה וידוע כי הנשים לא חטאו בעגל ונמצא מי החזיר המיתה האנשים. לכן נהגו שהאנשים יוצאות לפני המטה והנשים אחר המטה.