וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃
מאירי
ואם בא לראות כלומ׳ הם יתנבאו עלי אע״פ שלא יבואו לראותי ואם אולי יבא א׳ מהם לראותי ויחזקני בדבריו שוא ידבר ולבו יקבץ און לו ר״ל שבמחשבתו יאסוף כל המקרים המתנגדים לי כלומ׳ איך ינצל וכל אלו המקרים נמשכים בחליו וזהו יצא לחוץ ידבר כלומ׳ שכשיבא לראותי יחריש או יראה עצמו כמנחם וכמחזק וכשיצא לחוץ ידבר עלי כאות נפשו ויתלחש עם חביריו עלי ויאמר עלי דבר בליעל יצוק בו כלומ׳ מקרה הנבל נשפך בו ר״ל חולי מר וקשה כחליי הרשעים כענין הכמות נבל ימות אבנר (ש״ב ג לג) או ירמוז על חטא גדול כלומ׳ עונש הראוי לרשע ידבק בו ר״ל יצוק חזק וקשה מלשון מצוקי ארץ (ש״א ב ח).
רבינו חננאל
ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד. תשעה מינים של הספד הם. מספד. נהי. צעקה. היליל. נידה. מרזח. קינים. הגה. והי. מספד. שנאמר (ירמיה ט') וספדו עליו הוי אחי. נהי. שנאמר (שם) כי קול נהי נשמע מציון. צעקה. והיליל. שנאמר (יחזקאל כ"א) זעק והיליל בן אדם נידה. שנאמר (ירמיה מ"ח) נודו לו כל סביביו. מרזח. שנאמר (שם מ"א) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח. קינים והגה והי. שנאמר (יחזקאל ב') וכתוב אליה קינים וגו'. וכשהזכיר כאן מספד גדול וכבוד מאד יכלול כל ט' מינים הללו של הספד ולמדך הכתוב ט' כתות שעלו עם יוסף הספידו עליו ט' מיני הספד. והנה ההספד הוא זכרון חסדי המת ויחוסו כגון שאול ויונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו (שמואל ב' א') ולפי כאב ההספד שנאמר צר לי עליך אחי יהונתן (שם) ולפי המאורע שאירע לו שנאמר (שם ג') ויקונן המלך על אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר. וכן צריך אדם לסדר הטובה שהיתה לו ונסתלקה ממנו כגון (יחזקאל כ"ז) בן אדם שא על צור קינה ואמור לצור היושבת על מבואת ים. וכתב (שם) הונך ועזבונך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך וכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. ורז"ל הזכירו כן כי ענין ההספד ספור חסדי המת כגון (מו"ק כ"ה ב') ההוא דרב פדת דפתח עליה ההוא ספדנא היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר (עמוס ח') והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ואנן ספדינן על אב בית דין עפר קברו מור ואהלות. דורש נגעים ואהלות. מי מסיר ספקות. ומבאר הלכות פסוקות. תורה רבץ. תלמידים קבץ. כלובש תשבץ. בקרית יעבץ:
רבנו בחיי
והנה ההספד זכרון חסדי המת ויחוסו כגון שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, ולפי כאב ההספד שנאמר (שמואל ב א) צר לי עליך אחי יהונתן. ולפי המאורע שאירע לו שנאמר (שמואל ב ג) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר, וכן צריך אדם לסדר הטובה שהיתה לו ונסתלקה ממנו כגון (יחזקאל כז) בן אדם שא על צור קינים ואמרת לצור היושבת על מבואות ים וכתיב (שם) הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך, ורז"ל הזכירו כן כי ענין ההספד ספור חסדי המת כגון ההיא דרבי פדת דפתח עליה ההוא ספדנא היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר (עמוס ח) והיה ביום ההוא נאם ה' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ, כן כתב רבינו חננאל ז"ל בפירושו, וכתב עוד אנן ספדינן על אב בית דין, עפר קברו מור ואהלות, דורש נגעים ואהלות, מי מסיר ספקות ומבאר הלכות פסוקות, תורה רבץ, תלמידים קבץ, כלובש תשבץ, בקרית יעבץ ע"כ. אבל שבעת ימים. אבלות זו קודם קבורה היה שכן כתוב אחרי כך וישאו אתו בניו ויקברו אותו, אבל האבלות שנצטוינו בדין תורה הוא אחר הקבורה לאחר שיסתם הגולל.
תורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדמגלה עמוקות
זמין למנויי פרימיום בלבדגור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
הברכה אחת. הֵ"א זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן תְּמִיהָ, כְּמוֹ הַבְּמַחֲנִים? הַשְּׁמֵנָה הִיא? הַכְּמוֹת נָבָל?