וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃ (פ)
מאירי
ואמ׳ עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומ׳ מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד. וענין בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומ׳ בעבור מעלתך והדרת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה הנאהב לעמך כי רוב המלכים חומסים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה׳ א׳. ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותי׳ הדבק לשחוור וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת לא חמור אחד מהם נשאתי תרגום, שחרית. ורחם להיות עיקר הנחתו על מקום הלידה יורה דרך השאלה על כל תחלת ענין. וטל להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערבה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתי׳ תזל כטל אמרתי (דברים לב) הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון, [וזה] דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו, כשהגיע להם ממנה די מיפוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מדות אע״פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיפטרו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד, אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך ועם כל זה הוא ערב לכל אדם כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במדותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו (ש״א טז יח) וכמו שהעירו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמ׳ עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין הכל, הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמ׳ הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש״ב ג לט) כלומ׳ שעם היותי משוח מלך אני רך.
בן יהוידע
וּמְנָא לָן דְּהַאי 'רַכָּא' לִישְׁנָא דְּמַלְכוּתָא הוּא? (שמואל ב' ג, לט). נראה לי בס"ד הא דהמלך נקרא רַכָּא לשון רכות כי מלך קשה אין סובלים אותו ואפשר שיעבירו אותו ממלכותו וכאשר עשו ישראל עם רחבעם (מלכים א' יב, יד) אבל אם הוא רך יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל ולכך נקרא המלך רַכָּא לשון רכות רצונו לומר שיהיה רך ועל ידי כן יאריך בממלכתו כי רַכָּא בהפוך אתוון ארך.
תורה תמימה
מפי עליון וגו׳. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, א"ר אלעזר, משעה שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע לא יצאה טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמש"נ (שמואל ב ג׳:ל״ט) ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו נו)ויהיה לפי"ז המשך לשון הכתובים, דאחרי דמפי עליון לא תצא טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה א"כ מה יתאונן אדם חי, כלומר על מי יתאונן, גבר על חטאיו, כיון דכל מה שבא עליו הכל הוא רק באשמתו הוא, והוא מעין ענין הכתוב במשלי אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, ועיין תענית ט' א' וע"פ זה יש לכוין מש"כ הרעות בלשון רבים, דמרמז לשני ענינים האחד דלעושה טוב לא תצא רעה, והשני דאפילו למי שיגיע רעה, לא מפי עליון יצאה, כ"א באשמת האדם עצמו וכמש"כ. [שם].