כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן׃
מלבי"ם
ויט לו אהל. של יריעות מלמעלה, שעד עתה היה מתהלך באהל ובמשכן, כמ"ש (יהושע יח, א; ש"ב ז, ו):
תורה תמימה
השולמית. מהו שולמית – אומה זו ששלום חי העולמים בר"ל שהשלום, שהקב"ה, חי העולמים. דורש היה מתהלך ומתנהג תמיד באומה זו, כדכתיב ואהיה מתהלך וגו', והפעל הלך בבאו בבנין התפעל, מורה על ההליכה הנה והנה ר"ל הנהגה, ובזה ניחא דלא הביא הכתוב דדה"א י"ז, דהלשון מתהלך דייק כאן ושמה ליתא. ותהיה איפוא הוראת התאר שולמית לאומה ההולכת בתורת ה' שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. מתנהג בה, כדכתיב (שמואל ב ז׳:ו׳) ואהיה מתהלך באהל ובמשכן גוכל מקום שהמשכן היה נוסע היתה השכינה [השלום] נוסעת ומגינה על ישראל. .
(שם)
(שם)
פירוש מהרז״ו
מאהל לאהל. לשון שי"ר שם שנאמר ש"ב ז' ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. וממ"ש מאהל לאהל נראה לגרוס פסוק שבדה"א י"ז ואהיה מאהל אל אהל וממשכן שפי' ע"פ מדה ט' וממשכן אל משכן וע"פ מדה יו"ד ב' אהלים וב' משכנות גלגל ושילה ונוב וגבעון שנקראו אהלים ומשכנות ולא ביהמ"ק. וע"ז כתוב ד' פעמים שובי שבכל פעם התפללו ישראל שלא תסתלק השכינה אלא תשוב לאהל החדש. וכן בפסוק ואהיה מתהלך מרומז ג"כ שהתהלך מאהל לאהל ד"פ. וכן תיבת השולמית כאלו כתיב ד"פ אצל ד"פ שובי: