וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥תָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃
תורה תמימה
ואעשך וגו'. ואעשך לגוי גדול – זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך – זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך – זהו שאומרים אלהי יעקב בנראה הכונה משום דמצינו שיחד הקב"ה שמו רק על כלל האומה, אלהי ישראל, ועל היחיד מצינו יחודו רק על האבות, ולא מצינו אלהי משה, אלהי אהרן וכדומה, והיינו הפירוש ואעשך לגוי גדול שתחשב כגוי גדול ואומה שלמה ואייחד שמי עליך, וזהו שאמר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם וכו'. וזולת האבות מצינו יחוד שמו יתברך על דוד המלך, כמש"כ (מלכים ב כ׳:ה׳) אלהי דוד, מגן דוד, אמנם כבר דרשו חז"ל הפסוק שאמר הקב"ה לדוד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ (שמואל ב ז׳:ט׳) זהו שאומרים מגן דוד, ורומז בלשון הגדולים להאבות ע"ש הדרשא ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך, ולפי מש"כ הענין מבואר ומכוון מאד. . יכול יהיו חותמין בכולן גשיאמרו מגן אברהם יצחק ויעקב. , ת"ל והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן די"ל בטעם הדבר משום דענין החתימה הוא שאומרים מגן אברהם, ולשון זה מצינו רק באברהם שאמר לו הקב"ה אנכי מגן לך (לקמן בפרשה). .
(פסחים קי"ז ב')
(פסחים קי"ז ב')
רש"י
משרה. לשון שררה זו לתשובת אחרים, אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם, אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה:
הון עשיר
והלא סימן גדול. נראה דקרי ליה גדול, אע"ג דהוא קטן ובלתי מובהק מכולהו דאפשר לטעות בו יותר משאר הסימנים. על שם האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו). זה אברהם, שהיו פסיעותיו ג' מילין כדאיתא בילקוט ישעיה (רמז תמח) על פסוק (ישעיה מא, ג) אורח ברגליו לא יבא. ולמאן דאמר התם מיל, אף בסימן זה יש זכרון עליו שהולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ואף למ"ד כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת שפוסע פסיעות גסות, יש בו רמז בסימן זה כי (ה)היתה ההליכה והחזרה והשהיה שוה כנגד חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קודם תפילתן ושעה אחת אחר תפילתן ושעה אחת בתפילתן (ברכות לב:), רמז להליכה וחזרה ושהיה, ובית הכנסת הוא המקום המוכן להתפלל ולהזכיר זכותו כשהשכים בבקר ותקן תפילת שחרית (שם כו:), היה להם סימן זה לר' יהודה, ומזה יצא לנו כי גם הסימנים האחרים הם רמז לזכרון זכות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכה"ג מצינו בריש פ"ג שהיו אומרים עד שבחברון להזכיר זכות אבות, כמ"ש הר"ב שם והוא בירושלמי.
ולפי זה לת"ק דאמר דרכיאות היו עושים, שלפי פי' הר"ב הם אבנים גדולות זו ע"ג זו, הם רמז ליעקב כשלקח מאבני המקום וישם מראשותיו (בראשית כח, יא), שתיקן תפילת ערבית (ברכות שם). ומניפין בסודרים רמז ליצחק כשפירס סודרא שלקח את רבקה שהניפה סודרה עליה כשראה אותו כדכתיב (בראשית כד, סה) ותקח הצעיף ותתכס. וזה היה לעת ערב כשיצא לשוח בשדה (שם, סג) ותיקן תפילת המנחה (ברכות שם). והסימן האחרון שהזכיר ר' ישמעאל הוא הלשון של זהורית על פתחו של היכל, רמז לדוד שהכל בכתב מיד ה' אשר עליו השכיל (דברי הימים א' כח, יט). והוא איש אדמוני (שמואל א' טז, יב). והיה הלשון הזה בין שני הדלתות, כשמו שיש בו דלת מכאן ודלת מכאן ואו דמות לשון באמצע. ועוד נוטריקון שמו "דלת "דלתות "ולשון, כמו שהיה לפתח ההיכל ארבע דלתות שהם שנים בפנים ושנים בחוץ. וסימנים אלו הואיל ולזכרון הם עשויים סידרם רבי כסדר הכתוב לזכרון, שנאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. וכילל הת"ק בסימן אחד יעקב ויצחק כמו שנכללים במקרא זה בזכרון אחד, מה שאין כן אברהם דכתיב ביה אזכור, והארץ שהיא אחרונה שנסמכה לאברהם, רמז לדוד כדאיתא בזהר בשלח דף נ"ג ע"א, וכן כתוב בו (שמואל ב' ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. שאף בה כתיב אזכור. וכמו כן התנאים האלו הזכירו סימן אחד על כל אחד מאלו השנים בפני עצמו, וה"ט דב"רי תנן אמר ר"י כאלו מדבר על דברי ת"ק, דלא מצינו בקרא אזכור בין יעקב ויצחק לאברהם, ובר' ישמעאל תנן ר' ישמעאל אומר כאילו היא מלתא באנפי נפשא, על כי תיבת אזכור כתובה בין אברהם לארץ:
ולפי זה לת"ק דאמר דרכיאות היו עושים, שלפי פי' הר"ב הם אבנים גדולות זו ע"ג זו, הם רמז ליעקב כשלקח מאבני המקום וישם מראשותיו (בראשית כח, יא), שתיקן תפילת ערבית (ברכות שם). ומניפין בסודרים רמז ליצחק כשפירס סודרא שלקח את רבקה שהניפה סודרה עליה כשראה אותו כדכתיב (בראשית כד, סה) ותקח הצעיף ותתכס. וזה היה לעת ערב כשיצא לשוח בשדה (שם, סג) ותיקן תפילת המנחה (ברכות שם). והסימן האחרון שהזכיר ר' ישמעאל הוא הלשון של זהורית על פתחו של היכל, רמז לדוד שהכל בכתב מיד ה' אשר עליו השכיל (דברי הימים א' כח, יט). והוא איש אדמוני (שמואל א' טז, יב). והיה הלשון הזה בין שני הדלתות, כשמו שיש בו דלת מכאן ודלת מכאן ואו דמות לשון באמצע. ועוד נוטריקון שמו "דלת "דלתות "ולשון, כמו שהיה לפתח ההיכל ארבע דלתות שהם שנים בפנים ושנים בחוץ. וסימנים אלו הואיל ולזכרון הם עשויים סידרם רבי כסדר הכתוב לזכרון, שנאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. וכילל הת"ק בסימן אחד יעקב ויצחק כמו שנכללים במקרא זה בזכרון אחד, מה שאין כן אברהם דכתיב ביה אזכור, והארץ שהיא אחרונה שנסמכה לאברהם, רמז לדוד כדאיתא בזהר בשלח דף נ"ג ע"א, וכן כתוב בו (שמואל ב' ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. שאף בה כתיב אזכור. וכמו כן התנאים האלו הזכירו סימן אחד על כל אחד מאלו השנים בפני עצמו, וה"ט דב"רי תנן אמר ר"י כאלו מדבר על דברי ת"ק, דלא מצינו בקרא אזכור בין יעקב ויצחק לאברהם, ובר' ישמעאל תנן ר' ישמעאל אומר כאילו היא מלתא באנפי נפשא, על כי תיבת אזכור כתובה בין אברהם לארץ: