פרשנות מצטטת על שמואל ב ז:יד

ויהי. הודיע שנתקיים מה שהבטיח ה' לדוד (שמואל ב ז׳:י״ד) הוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו, שיתנהג עם בני דוד כאב עם בנו, שעת יסור מדרך הטוב לא יניחנו עד יושחת עד לכלה, רק יענישם תיכף כדי להחזירו למוטב, ולכן לא התנהג עמו כעם ירבעם שלא הענישו עד נתמלא סאתו שנחרץ עליו גז"ד של כליון, רק אחר שעזב תורת ה' בשנה הרביעית למלכו (כנ"ל יא, יז) תיכף אחרי עלה שישק. וסיבת עלייתו היה כי מעלו בה', לא אמר כי חטאו, שלא המתין עד שירבו חטאים, רק תיכף שמעלו הוכיחם, ואז ראה שלא הועיל מה שקבץ עם רב מישראל כי הוא עלה עליו:

ויורני. על כך ויוכיחני ויאמר לי יתמך דברי לבך ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א כי בן הייתי לאבי, הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):

וז"ס בני הזונות (מלכים א' ג') שא' היה חי וא' מת ואמר שלמה גזורו אל ארץ גזרה ונתבסמו אז: וז"ס ועל חרבך תחיה שהוא אומנות קין. ומשמני ארץ יהיה מושבך ונחש עפר לחמו ולא ארץ עלאה של יעקב כמ"ש בזוהר (ח"ב קמ"ג ב'). אבל יעקב והכשבים הפריד יעקב סוד הצמר קרבנו של הבל שתיקן אבל עשו איש שעיר. ולעתיד יתוקן קין ואז פארי פשתים ילבשו כו' (יחזקאל מ"ד): וז"ס איוב שנתנו לשטן בהאי יומא דר"ה ויבאו בני אלקים (איוב א') הם בני אלקים הנ"ל מאללי ארעא ונתנו לו איוב לטרפיה כמ"ש בפרשת בא (ל"ג א') ובפרשת אמור (ק"א ע"ב). והענין כי איוב משרש קין היה וכמ"ש יובל הוא איוב בחילוף הלמ"ד לאלף וז"ש (שם ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים שיובל היה אבי כל תופש כנור ועוגב. ושבעה בניו הן שבעה בני קין הנשארים ושלש בנותיו הן שלש נקבות בבני קין שני נשי למך ואחות תובל קין נעמה וכולם נהרגו על הריגת הבל וז"ס שבעתים יקם קין ולכן לקח השטן את איוב לטרפו כנ"ל. וז"ס בתרעומת איוב וגלה לו הקב"ה סוד לויתן ובהמות בהררי אלף והענין כמש"ל כי לויתן זו"נ הן התנינים קין והבל בני אלקים ובהמות בהררי אלף הן הנוקבין רוחין דשמאלא דבריאה שנקראת בהמה בהררי אלף דרביעא על אלף טורין כמש"ל במאמרים הנ"ל. ובכ"א בחינת זכר ונקבה כמ"ש לעיל וז"ש (ב"ב ע"ד) אף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה נבראו סירס את הזכר וצינן את הנקבה שלא יזדווגו זה לזה ג"כ כנ"ל. ולכן כל תאותם לאנשים שא"א להם להזדווג זה לזה. וז"ס והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שמואל ב' ז') שבט אנשים אותן דנפקין מדכורין שנקראו אנשים כמ"ש לעיל שני אנשים מרגלים כו' ובנגעי בני אדם הן הבאין מנוקבין כמ"ש לעיל. ונקראו בני אדם כמו שנקראו אמותיהם בנות האדם ועוד שבאין מבני אדם באתדבקותן כנ"ל. ולפי שהוא תיקן אותן שאף הנוקבין נתקנו בימיו ולכן כשחטא לקה בשניהם. ודכורין קשין יותר מהנוקבין כמ"ש (שמואל ב' ז') בשבט פשעם ובנגעים עונם. וז"ש בשבט אנשים ובנגעי בני אדם שכל הקטרוגים הוא באנשים דכורין מרגלים כנ"ל וכל פיתוים הוא בנשים ולכן כל הזהרתו של שלמה מפתויי נשים. וכ"ז הוא בבריאה ששם ע"ה טו"ר אבל באצילות לא יגורך רע. והם זו"נ דבריאה כי משם עיקר הקליפה והזכרים הן זכר דבריאה בשני מוחותיו ונוקבין בנקבה דבריאה. וז"ש כאן אחר יצירת זו"נ דבריאה דקדושה אמר ויראו בני האלקים את בנות האדם כו' זו"נ דס"א:

ילדתיך. להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דברי הימים א י״ד:ב׳) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש"ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי:

אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. (ובשמואל ב ז׳:י״ד) כתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ופתרון אם יחטא נגדי איסרנו על יד כאדם שמיסר את בנו בשבט אנשים שהקים לו לשטן את רזון ואת ואת הדד ועל אותו פסוק נופל לומר וחסדי לא אסיר ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה לפניך וכשפשע לפני העברתי המלוכה ממנו ומזרעו בשמואל (שם) כתיב מעם שאול ומה שלא נכתב כאן אשר בהעותו וגו' משום כבודו של דוד שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד: