פרשנות מצטטת על שמואל ב ז:כז

כִּֽי־אַתָּה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶת־אֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶה־לָּ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן מָצָ֤א עַבְדְּךָ֙ אֶת־לִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶת־הַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאת׃

אבן עזרא

אל תבהל. אל יוציא פיך מלין לפניו בביתו בבהלה, ולבך אל ימהר, כי אם תביננו, כי הלב כמו אובד ותועה בעסקי העולם. על כן אמר משיח ה' "מצא עבדך את לבו" (שמואל ב ז, כז). ודע, כי האלהים נצב עליך ורואה אותך ושומע דבריך, כי הוא בשמים בגבהי מרום הגבוהים, ואתה על הארץ ואין למטה ממך. על כן יהיו דבריך מעטים, שלא תסתכן; כמו שהיה כהן גדול ביום הכפורים מתפלל תפלה קצרה ויוצא.
שאל רבBookmarkShareCopy

שד"ל

פתח לי אזן, כמו גָלָה אזן, ענינו הודעת הנעלם, בין מאיש לאיש, כמו ואין גולה את אזני, ואני אמרתי אגלה אזנך (רות ד' ד'), ובין מהאל לאדם, כמו אז יגלה אזן אנשים (איוב ל"ג י"ו, גלית את אין עבדך לאמר בית אבנה לך (ש"ב ז' כ"ז), וה' גלה את אזן שמואל (ש"א ט' ט"ו).
שאל רבBookmarkShareCopy