וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וַאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת־נִדְרִ֛י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַֽיהוָ֖ה בְּחֶבְרֽוֹן׃
אבן עזרא
ויהי מקץ. לא פירש הכתוב תחלת זה החשבון וכן "ויהי מקץ ארבעים שנה" (ש"ב טו ז) וכן "ובעוד ששים וחמש שנה" (ישעי' ז ח), וכן "ויהי בשלשים שנה" (יחז' א א), ויתכן להיות שזה החשבון ליציאת שר המשקים מבית הסהר או לשבת יוסף שם
מחוקקי יהודה; יהל אור
(ב) באבשלום כשהלך לחברון למרוד בדוד אביו, ולא ידענו לאיזה מספר ירמז הכתוב, וכן (בשמות יב מ) ע"פ "ומושב בני ישראל" כתב שם הח' ז"ל ג"כ "חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים, והנה אזכיר מקצתם "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבישלום" (ש"ב טו ז) ואבישלום לא היה בן ארבעים שנה גם לא נשלמה מלכות בית דוד, ומפרשים אמרו כי זה חשבון מיום שבת הארון בקרית יערים (ש"א ז ב):
תוספות יום טוב
הכביד שערו. פי' הר"ב דילפינן מאבשלום דאבשלום נזיר עולם היה. בגמרא משמע דמקרא ילפינן ליה דכתיב (שמואל ב' ט"ו) אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה'. ופי' התוס' והתם נדר משמע ליה נזירות. ועוד אחר שלא היה מגלח אלא מימים לימים משמע שהכביד עליו שערו מכלל דנזירות נדר ע"כ. והרמב"ם כתב בפירושו ובחבורו דה"נ גמרא גמירי לה. וכתב הכ"מ דר"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא שיש לפרשו בגונא אחרינא. ע"כ. ומ"ש הר"ב דמי"ב חדש לי"ב חדש ויליף ימים מימים. גמ' ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ה דכתובות: