תְּמ֣וֹל ׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם אנועך [אֲנִֽיעֲךָ֤] עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת־אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃
חזקוני
קטנתי מכל החסדים קטן אני מלהיות לי כל החסדים שעשית עמי, ולכך אני ירא מעשו פן לא יהיה בידי זכות להנצל ממנו. כל לשון חסד ואמת ענין החזקת טובה הוא מירצ״י בלע״ז כמו ועשית עמדי חסד ואמת, וכמו שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, דגבי אתי הגתי.
שד"ל
מדוע לא כליתם וגו': מדוע לא כליתם גם תמול גם היום (כמו שכליתם ביום תמול שלשום) החק הקצוב עליכם ללבון (רש"י), והתימה על אנקלוס שחלק תמול שלשום לשנים, ואינם אלא יום אחד (מהרש"ד). ואחד מתלמידי אמר כי אתמלי באל"ף ענינו יום שלשום, ותמלי בלא אל"ף הוא יום אתמול, ולפיכך דקדק אנקלוס ותרגם כמאתמלי (באל"ף) אף תמלי (בלא אל"ף). וחזרתי על כל תמול ואתמול שבמקרא, ומצאתי כלם מתורגמים אתמלי באל"ף, זולת זה ושלשה אחרים שמתורגמים תמלי בלא אל"ף, והם גם תמל גם היום (ש"א כ' כ"ז) שענינו תמול ממש, ותרגומו תמלי, והשני הוא גם תמול גם שלשום הייתם מבקשים (ש"ב ג' י"ז), והשלישי תמול בואך (שם ט"ו כ') שנים אלו מתורגמים תמלי בלא אל"ף, ואעפ"י כן אין הכוונה על יום תמול דוקא. והנכון כדברי איגל כי מאיתמלי ומדקמוהי היא מליצה בל' ארמית והוראתה על הזמן שעבר, לא על יום אתמול דוקא, אך אין הדבר תלוי במציאות באל"ף או בחסרונה, כי תמלי ואתמלי אחד הם, כמו בלה"ק תמול ואתמול, אבל תמול שלשום בלה"ק ומאתמלי ומדקמוהי בארמית, מליצות הן המורות על זמן רב שעבר.