פרשנות מצטטת על שמואל ב טו:לד

וְאִם־הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֨ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃

שד"ל

פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה, כלו' אני השומר, אני מתירא תמיד שמא יבא בעל הכרם ויבקר את כרמו היא ארץ יהודה, ויקצוף עליה אם יראה שאינה מצלחת, וע"כ אני שומר אותה לילה ויום. מצאנו כנוי הגוף שאינו מתיחס לשם שאחריו, כגון מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי (ש"ב ז' י"ח), וכן עבדך אני המלך אהיה (שם ט"ו ל"ד) שענינו המלך. אני עבדך אהיה. והמפרשים כלם פירשו הפסוק על האל עצמו, והוקשה להם מאד מאמר פן יפקד עליה ר' יצחק בן שאול (הביאו רא"בע) ור' יוסף קמחי (הביאו רד"ק) ודון יצחק פירשו פן יחסרו עלים שלה, ולפי זה היה צריך לנקד יִֽפָקֵד והיה צריך שיהיה עלה חסר יו''ד ור' משה הכהן ורא"בע ורדק ורוז' וגיז' פירשו פן יפקד עליה האויב, וזה לא יתכן, כי לשון פקד על לא יורה אלא בקור המעשים הרעים לענוש עליהם, אבל אויב הבא ושוטף בארץ לא לו לא יאמר שהוא פוקד עליה.
שאל רבBookmarkShareCopy

רבנו בחיי

ואלה בני צבעון ואיה וענה. משפטו איה וענה כי הוי"ו יתרה, וכמוהו (שמואל ב ט״ו:ל״ד) עבד אביך ואני מאז, ששיעורו אני מאז. ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל.
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הַוָּי"ו יְתֵרָה, וְכֵן "עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ" (שמו"ב טו לד) דִּין שְׁנֵיהֶם אֲנִי, "וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי" (דהי"א ה כד), וּכְמוֹהֶם רַבִּים. וְהִנֵּה צִבְעוֹן זֶה הוּא הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי לְשֵׂעִיר הַחוֹרִי, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים אֵלּוּ, אַיָּה וַעֲנָה, וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי עֲנָה זֶה בֶּן צִבְעוֹן הוּא אוֹתוֹ עֲנָה שֶׁמָּצָא הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעוֹתוֹ הַחֲמוֹרִים שֶׁל צִבְעוֹן אָבִיו, לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין עֲנָה דּוֹדוֹ אֲחִי צִבְעוֹן אָבִיו, וְזֶה עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן הוּא חָמִיו שֶׁל עֵשָׂו:
שאל רבBookmarkShareCopy