וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ (ס) וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ (פ)
תוספות יום טוב
ונותנה על לבו. נתינה זו לאו דוקא. דסקילה משמע ע"י השלכה כמה דאת אומר ויסקל באבנים את דוד שמואל ב' ט"ז ובודאי שלא נתן אבנים על דוד אלא שהשליכם לעומתו כמו שהוא אומר עוד שם. ויסקל באבנים לעומתו. אלא ה"ק מתני' שנותנו על לבו ע"י השלכה. וכן מפורש בגמרא שהאבן היה משוי שני בני אדם. ושני העדים מדלים אותה ושדי לה חד מנייהו שמשליך יותר בכח. ששנים המשליכים א' מעכב השני. וכן העתיק הרמב"ם ומשליך האבן על לבו:
ביאור הרד"ל
(נד) שנא' ויקברו אותו בגבול נחלתו. תיבת שנא' ט"ס כי אין זה במקרא אצל שאול (רק ביהושע כתיב כל' זה בס"ס יהושע ובריש שופטים), אלא כתיב ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו, ונראה שצ"ל כאן ולארץ בנימין וקברו אותו בגבול נחלתו, והיינו שמפרש שצלע (שהיא שם עיר) היתה גבול נחלת שאול ואבותיו, ואפשר לפ"ז יתפרש מ"ש בשמעי (שמואל ב טז) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו, שצלע היא שם העיר הלזו מקום נחלת שאול ואבותיו, ושמעי שהי' ממשפחת שאול היה דר שם סמוך לו בבחורים (ובבמ"ר שם אמרו שצלע הי' בגבול ירושלים בצד ירושלים שנא' צלע האלף והיבוסי וגו', וכן בחורים לא היה רחוק מירושלים, כי כאשר עבר דוד מעט מהראש שהיא ראש הר הזתים כמ"ש הרד"ק שם (ע"פ ודוד בא עד הראש) פגע בראשונה בבחורים עיר שמעי):
רשב"ם
ולא יסקלנו - בתמיה דרך בזיון הוא, כדכתיב בשמעי: (ש"ב טו ושמעי הלך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר.