פרשנות מצטטת על שמואל ב יג:ב

נַעַר קָטֹן. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה, וְזֶה לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדִידְיָה, בּוֹ בַּפֶּרֶק עִנָּה אַמְנוֹן אֶת תָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם אָחוֹת, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם וְהָרַג אֶת אַמְנוֹן, וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיְהִי שָׁם שָׁלשׁ שָׁנִים, הֲרֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, וְשָׁב אַבְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וַיֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנָתַיִם, הֲרֵי שֶׁבַע לִשְׁלֹמֹה, וּמָרַד בְּאָבִיו וְנֶהֱרַג, אַחַר זֹאת: וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים, הֲרֵי עֶשֶׂר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה מָנָה אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיָּשׁוּטוּ בְּכָל הָאָרֶץ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, בִּשְׁנַת מוֹתוֹ תִּקֵּן מִשְׁמָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ, הֲרֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

"וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לַחֲצִי יָפְיָהּ שֶׁל שָׂרָה, דִּכְתִיב: 'עַד מְאֹד', וְלֹא 'מְאֹד' בִּכְלָל (מלכים א א, ד). דבשרה כתיב 'כִּי יָפָה הִוא מְאֹד' (בראשית יב, יד) ואף על גב דגם ברבקה כתיב וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד (בראשית כד, טז) נקיט שרה דקדמה לרבקה.
ועוד נראה לי כי היופי הוא בשתי חלוקות תואר ומראה וכמו שנאמר ברחל יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה (בראשית כט, יז) וכן ביוסף הצדיק ע"ה יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה (בראשית לט, ו) וכשהוא אומר יָפָה בסתם קאי אתרווייהו אך ברבקה פירש 'טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד' נמצא משבחה ביופי המראה ולא ביופי התואר ולכך לא חשיב את רבקה בהדי נשים יפיפיות ועל כן הזכיר את שרה ולא הזכיר את רבקה.
ברם הא קשיא מה שייכות יש למאמר זה כאן? ורש"י ז"ל נדחק לפרש. ונראה לי בס"ד דמסדר הש"ס הביא קודם זה דרשה דרבי חנינא בר פפא עצמו על פסוק 'וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָשֻׁבוּ לָאָרֶץ' (מלכים ב' ג, כז) דדריש מיניה שירדו למדרגה התחתונה, והנה יש לפרש דבריו דקשיא ליה בכתוב אמאי אמר 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' ודי לומר 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' ומסתמא שבו לארצם? ולכך בא לפרש למ"ד של 'לָאָרֶץ' משמש במקום עַד כאלו אמר 'עד ארץ' ודומה לזה וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת (שמואל ב' יג, ב) שהוא כאלו אמר 'עד התחלות' וכן כאן דריש אות למ"ד במקום עַד כאלו אמר 'עד ארץ' ולכן אמר שירדו למדרגה התחתונה שהיו כעפר לדוש שהם עצמן היו ארץ שהיא מדריגה התחתונה שבארבע יסודות.
ולכן בא מסדר הש"ס והביא דרשה זו דרבי חנינא בר פפא דדריש 'עַד מְאֹד' עד ולא עד בכלל, אם כן משמע הך דרשה של 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' אין לומר כונתו לדרוש אות למ"ד של 'לָאָרֶץ' במקום עַד, דאם כן איך תתיישב הדרשה הזאת של ירידתם למדרגה התחתונה בהאי קרא דהא האי קרא קאמר 'עד הארץ' ורבי חנינא בר פפא סבירא ליה כל מקום שאומר עד הוי פירושו עד ולא עד בכלל ואם כן אדרבה הכתוב אומר שלא ירדו למדרגה התחתונה שהיא הארץ דהא קאמר 'עד הארץ' ולא עד בכלל?
לכן מוכרח לומר דאין כונתו לדרוש אות למ"ד במקום עַד אלא מפיק לדרשה זו דירדו למדרגה התחתונה מיתור הכתוב שאמר 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' דלא הוה צריך לומר 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' כיון דאמר 'וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו' אלא ודאי כונת הכתוב לומר 'וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ' כלומר שבו למדרגה התחתונה כי הארץ היא מדרגה התחתונה ושבו להיות עפר לדוש כמו הארץ שהיא תחת רגלי בני אדם ונמצא תלמודא הביא דרשה זו של רבי חנינא בר פפא כדי ללמוד ממנה דרשה קמייתא דרבי חנינא בר פפא.