פרשנות מצטטת על שמואל ב יג:יט

לכבוד ולתפארת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (רמב"ן על שמות כ״ה:ז׳), והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתנת, וכתוב ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל ב י״ג:י״ח), ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתנת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר וכתנת הפסים אשר עליה קרעה (שם שם יט): והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כא לא), וכן כתוב וצניף מלוכה (ישעיה סב ג), וכך יקראם הכתוב פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך (דניאל ה טז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קלב יח) יציץ נזרו. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וכתיב (דניאל ה טז) ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך. והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:מ׳), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (שמות כ״ח:ג׳), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:

ועשה לו כתונת פסים. לשון מעיל וכן פי' רבות' כרפס וכן (שמואל ב י״ג:י״ט) כתונת הפסים אשר עליה קרעה דתמר ויש לפרש פסים לשון פיוסים וכתונת נאה כדי לפייסו כמו שטר פסים דתלמוד:

נראה שהפתרון לסתירה בין דברי משנת שבת, המדברת על שער מגולה, לבין העולה מן המקורות שבפסקה האחרונה שהשער היה "מכוסה", הוא פשוט: השער הסתור שבדברי חז"ל הוא הוא הראש הפרוע האמור במקרא. המקרא אומר שמביאים את הסוטה אל המקדש והכוהן פורע את ראשה (במדבר ה יח), ואילו המשנה אומרת: "מגלה את לבה וסותר את שערה" (סוטה פ"א מ"ה), כלומר הכוהן מגלה את חזה הסוטה ואת שערה הוא סותר, כלומר מפרק את התסרוקת הבנויה לתלפיות. המדרש מזכיר את כיסוי הראש במפורש: "ופורעה... לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהם. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: 'ותקח תמר אפר על ראשה' (שמ"ב יג יט)" (ספרי במדבר יא, עמ' 17)⁶³האפר הוא מעין הכיסוי של הראש. . אם כן, המדרש מנגיד בין פרוע ובין מכוסה, מכאן שכיסוי הראש האמור בספרות חז"ל אינו כיסוי במטפחת או בבד אלא סידורו בתוך רשת הדוקה במטרה כפולה: לשמור את השער סדור ולשמש מעין כיסוי לשער. רשת זו היא הסבכה האמורה להלן ומופיעה פעמים רבות במקורותינו (איור 49). ושוב, אם שער האישה מכוסה במטפחת אין צורך בסידורו בסבכה, ואם מצאנו סבכות כאלה והן נזכרות במקורות, הרי שלעתים קרובות לא היה השער מכוסה, ואי אפשר שאי כיסויו ישמש עילה לגירושין ולשלילת הכתובה. בפסיפסים אחדים מתוארות נשים יהודיות כשראשן מכוסה במטפחת גדולה או ברשת. כיסוי הראש נעשה, אפוא, בצורות אחדות (איור 50).