וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה׃ (פ)
אביגדור שנאן
סיפורם של אמנון ותמר המופיע בספר שמואל ב (פרק יג) מהווה פתיחה למערכת היחסים האמביוולנטית שבין דוד לבניו, והוא ראשון הסיפורים אודות המאבק סביב ירושת כסאו של דוד, מאבק שהחל עוד בחייו של המלך. הסיפור עוסק באמנון, בנו הבכור של דוד, אשר התאהב בתמר: "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוִד אחות יפה ושמה תמר, ויאהבה אמנון בן דוד" (פסוק א). יש לזכור שאמנון היה בנה של אחינועם היזרעאלית, בעוד שתמר היתה בתה של מעכה בת תלמי, ומדובר אפוא באחות־למחצה. בקור רוח מתכנן אמנון מעשה נורא: הוא מתחזה לחולה, ומבקש מאביו שתמר תסעד אותו בחוליו. כאשר נשארים השניים לבדם, הוא אונס אותה באכזריות ולאחר מכן משלח אותה בבושת פנים, ומן האהבה לא נותר דבר: "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה, מהאהבה אשר אהבה" (פסוק טו). בהמשך העלילה נוקם אבשלום, אחיה של תמר, באמנון ורוצחו נפש, ובית דוד מוכתם מעתה והלאה במעשי רצח והריגה נוספים, עונש על מעשהו של המלך בהריגת אוריה החיתי (שם, פרקים יא־יב). תמר הפגועה נשארת לשבת שוממה ובודדה בבית אחיה (שמואל ב יג, כ) וגורלה לא נמסר לנו, אך מעניין הוא שאבשלום קורא לבתו היחידה בשם תמר (שם יד, כז).
רש״ש
תוס' [ד"ה דלא מסקי כו'] . גריס ר"ת אבישלום כו' ואשכחן כו' כדכתיב כו'. וע' הגהת הגרי"פ. וק"ל דהא בד"ה (ב יא) כתיב מעכה בת אבשלום וא"כ לר"ת דזה היה צדיק נוכל לקיים גי' אבשלום כדכתב לקמן לענין שבנא. אבל לעד"נ דזה היה ג"כ רשע דאיתא במגילה (טו) כל שמעשיו כו' סתומין כו' וכל שפרט כו' באחד מהן לגנאי כו' בידוע שהוא רשע ב"ר ובה כתיב במלכים שם דעשתה מפלצת לאשרה וא"כ גם אביה רשע. ודוחק לחלק בין בן לבת. עוד נ"ל לומר דאבשלום אבי מעכה הוא אבשלום בן דוד והיא היא תמר בתו (שמואל ב' יד) ושני שמות היו לה כדאשכחן טובא וסימן לדבר מועכות של בית רבי תמר שמן (ס"פ ד' אחים). ונוכל לומר עוד דעיקר שמה היה מיכיהו כדכתיב (ד"ה ב' יג) וע"ש ברד"ק וע"ש שמיעכה באצבע קרו לה מעכה ותמר כדלעיל: