פרשנות מצטטת על שמואל ב יט:א

וְאָמְרוֹ גַּם טַפֵּינוּ בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי בָּנָיו שֶׁל אָדָם חֲבִיבִין עָלָיו מִגּוּפוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִדָּוִד שֶׁאָמַר עַל אַבְשָׁלוֹם, הֲגַם שֶׁהָיָה רוֹדֵף אָבִיו (שמואל ב י״ט:א׳): ״מִי יִתֵּן מוּתִי״ וְגוֹ׳.

ממתנו. מֵאֲשֶׁר נָמוּת, וְאִם הָיָה נָקוּד מְלָאפוּם הָיָה נִבְאָר מִמִּיתָתֵנוּ, עַכְשָׁיו שֶׁנָּקוּד בְּשׁוּרֻק נִבְאָר מֵאֲשֶׁר נָמוּת וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ" (שמות ט"ז) – שֶׁנָּמוּת, וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתִי" דְּאַבְשָׁלוֹם (שמואל ב' י"ט) – שֶׁאָמוּת. כְּמוֹ "לְיוֹם קוּמִי לְעַד" (צפניה ג'), "עַד יוֹם שׁוּבִי בְשָׁלוֹם" (דברי הימים ב' י"ח) – שֶׁאָקוּם, שֶׁאָשׁוּב:

ירגזון: עיקר ענינו נדנוד ורעדה כמו ירגזון יריעות (חבקוק ג' ו'), ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י"ח ח') והושאל לנדנוד הנפש וֶהמְיָתה ושאולה לכל סבה שתהיה, כמו ופחדו ורגזו (ירמיה ל"ג ט'), ורגזו וחלו מפניך (דברים ב' כ"ה), לב רגז (שם כ"ה ס"ה) שהם על התפעלות הפחד; וירגז המלך (שמואל ב' י"ט א'), מעצבך ומרגזך (ישעיה י"ד ג') שהם על התפעלות העצבון, למרגיזי אל (איוב י"ב ז'), ברגז רחם תזכור (חבקוק ג' א') שהם על החמה והחרון; ובלשון ארמית אינו נאמר אלא להוראת החמה והחרון, וכן בלשון חכמים רגזן ענינו בעל חמה, וכאן הכוונה על התפעלות הפחד.