וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה׃ (ס)
אבן עזרא
והנה ארבעה אותיות ראוים להיות אותיות המשך, ובעבור כי האל"ף כמו האחד, על כן נמצא נעלם עם כל תנועה, והנה עם חולם ראש, ועם קמ"ץ גדול רָאשִׁים, ועם חיר"ק ראשון, ועם קמ"ץ קטן רֵאשִׁית, ועם שורק מסעף פֻארָה (ישעי' י, לג) ועם פתח גדול לְחַטַּאת ולנדה (זכרי' יג א), ועם פתח קטן עושה פֶלֶא (למטה טו יא), בעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה, ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה, על כן איננו סימן רק פעם יתחלף בה"א קראן לי מרא (רות א כ) גבהא קומתו (יחז' לא ה) וימצא נוסף בסוף כמו "ואתיקיהא" (שם מא טו) ההלכוא אתו (יהושע י כד) גם נראה בראשונה, והוא נוסף אתמול (ש"ב ה ב) אזרועך (איוב לא כב) ובאמצע והאזניחו נהרות (ישעי' יט ו), ויכתב בסוף ולא יבוטא בו כמו חטא (דבר' כג כב), ופעם יהיה חסר כמו "על כס יה" (למטה יז טז), ויתחלף בה"א האמון (ירמי' נב טו) ההמון (ש"ב יח כט) גם ביו"ד תתימרו (ישעי' סא ו) יתאמרו (תה' צד ד), גם בוי"ו במבטא, ולעמשה תמרו (ש"ב יט יד):