פרשנות מצטטת על שמואל ב כא:ב

ובני ישראל נשבעו. פסוק בשמואל ב' כ"א:

(מח) שלא שלטה בהן רמה. אע"פ שבעצמות לא שייך כ"כ רמה אלא בבשר (וכאן בשר גויתיהם שרפו אנשי יבש גלעד כשקברום כמפורש שם), מ"מ מצינו גם בעצמות בשמחות ס"פ י"ב דתני במלקט עצמות לא וסוכם לא יין ולא שמן שמרבה עליהן הסדי הודרנא ונחתי (כ"ה נוסחת הגר"א, ובתה"א לרמב"ן (פ' ע"א) הגי' שמרבה עליהן הדרנא), והן מיני תולעים, ויותר נכון הי' לגרוס רקבה במקום רמה וכלשון המקרא בכ"מ לשון רקב בעצמות, וי"ל שמפני שאמרו בשבת (קנב:) כל שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין כו', א"כ שאול שהי' לו קנאה בדוד, וכן כתיב בי' (שמואל ב כא) בקנאותו לבני וגו' (ע"ש בפרש"י שהוא קנאה רעה), היה ראויין להיות רקב שולט בעצמותיו, ובכ"ז לא שלט בהן כדמפ"ו:

וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם – הֵבִיאוּ סִפְרֵי יִחוּסֵיהֶם וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵידַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר א׳:י״ח). וְאֵינֶנּוּ נִרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִין לְהָבִיא שְׁטָר וְעֵדִים עַל יִחוּסֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם. אֲבָל וַיִּתְיַלְדוּ – שֶׁנִּמְנוּ תּוֹלְדוֹתָם לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. הַטַּעַם לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם מֹשֶׁה כֵּן מִפִּי הקב״ה, נִקְהֲלוּ כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, חוּץ מֵעֵרֶב רַב אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי נִכָּרִים הָיוּ בָהֶם מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. וְהִנֵּה הֵבִיאוּ כָּל הָעֵדָה אִישׁ שִׁקְלוֹ, וְאָמְרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְהַנְּשִׂיאִים: ״אֲנִי פְּלוֹנִי נוֹלַדְתִּי לִפְלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחַת פְּלוֹנִי שֶׁהוּא לְשֵׁבֶט רְאוּבֵן״ וְזוּלָתוֹ, וּמֹשֶׁה נוֹתֵן שִׁקְלֵי כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט בְּמָקוֹם מְיֻחָד וְיָדַע מִסְפַּר הַפְּרָט וְהַכְּלָל. וְהָרְאָיָה בָּזֶה כִּי בַּמִּנְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁהִזְכִּיר הַמִּשְׁפָּחוֹת לֹא אָמַר שָׁם "וַיִּתְיַלְדוּ", וְלֹא הִזְכִּיר "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם", כִּי מֵעֵת שֶׁחָנוּ לְדִגְלֵיהֶם נִבְדְּלוּ הַשְּׁבָטִים זֶה מִזֶּה וְנוֹדְעוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לְאֵיזֶה שֵׁבֶט הֵמָּה, וְלֹא הֻצְרְכוּ שָׁם רַק לָדַעַת כַּמָּה מִשְׁפָּחוֹת בַּשֵּׁבֶט, וְהַמִּשְׁפָּחָה תִּמְנֶה אֲנָשֶׁיהָ לְגֻלְגְּלֹתָם לֹא בְּמִסְפַּר שְׁמוֹתָם. וְלָכֵן לֹא הֻצְרַךְ לִהְיוֹת נְשִׂיאִים בַּמִּנְיָן הַהוּא. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על במדבר א׳:י״ח) וַיִּתְיַלְדוּ – בִּקְשׁוּ מָתַי נוֹלְדוּ בַּעֲבוּר חֶשְׁבּוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה:

כי תורם אל הדרך. כמו שעשית כשהיה רעב בימי דוד ג' שנים (שמואל ב כ״א:א׳) והורית ואמרת להם אל שאול ואל בית הדמים כמו כן תורם איזה חטא גורם להם על מה נעצרו השמים: