פרשנות מצטטת על שמואל ב כא:יד

אחרי מות וגו'. תניא, למה הוא מזכיר מיתתן ביום הכפורים, ללמדך שכשם שיום הכפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל ^אלא נתבאר ערך הענין שמיתת צדיקים מכפר ומה טעם בדבר. ונראה ע"פ מ"ש בפדר"א פ' י"ז בענין מיתת שאול דכתיב ביה (שמואל ב כ״א:י״ד) ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלהים לארץ אחרי כן, וז"ל, כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד [שצמו ובכו וספדו לו, כמבואר בפסוק] מיד נתמלא רחמים, שנאמר ויעתר אלהים לארץ וכו', ע"כ. מבואר מזה שלא המיתה בעצמה מכפרת אלא הכבוד והאבל שנוהגין במיתת צדיקים, דכבוד זה הוא כבוד ה'. .
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)

ותמת שם מרים. תניא, א"ר אמי, למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת ^בלכאורה צ"ע לפי"ז למה סמך זה דוקא לפרה אדומה ולא לענינים אחרים שבתורה שג"כ מכפרים, כמו קרבנות ובגדי כהונה, וי"ל ע"פ מ"ש באגדות והובא בפירש"י סוף פרשה הקודמת פסוק כ"ב, דענין כפרת פרה אדומה באה לכפר על מעשה העגל, תבא אמה ותכפר על בנה, כלומר שהפרה היא בערך אם להעגל, עיי"ש בארוכה, ובשנוי לשון קצת, כך מכפרת מיתת מרים על ישראל, שהיא בערך אם להאומה ישראלית. –
והנה בכלל לא נתבאר ערך הענין שמיתת צדיקים מכפרת ומה טעם בדבר, וי"ל כונת הענין ע"פ מ"ש בפדר"א פרק י"ז בענין מיתת שאול דכתיב ביה (שמואל ב כ״א:י״ד) ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלהים לארץ אחרי כן, וז"ל, כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד [שצמו ובכו וספדו לו, כמבואר שם] מיד נתמלא רחמים, שנאמר ויעתר אלהים לארץ אחרי כן וכו', ע"כ. מבואר מזה שלא המיתה עצמה מכפרת אלא האבל והכבוד שנוהגין במיתת צדיקים, כי כבוד זה הוא כבוד ה'. .
(מו"ק כ"ח א׳)

מי שענה את דוד ושלמה בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ – כל ההיענויות הקודמות היו היענויות לעם בכללו כשהיה בצרה, כגון "אבותינו על ים סוף", או לאדם שהיה בצרה כגון יונה, אולם תפילות דוד ושלמה היו להצלת הארץ מרעב, משום כך מסיימת תפילת התענית לירידת גשמים בהזכרת הישועה בימי דוד ושלמה אשר עליה נאמר: "ויעתר אלהים לארץ" (שמואל ב כא יד). הזכרות מעשי הישועה לאבות האומה ערוכות לפי סדר הזמנים: אברהם, ים סוף, יהושע וממשיך עד יונה, ורק הצלת הארץ בימי דוד ושלמה, הנזכרת בסוף, אינה לפי סדר הזמנים כיוון שביקשו לסיים בעניין המאורע אשר למענה התכנסו¹²⁸כך מפרשים שני התלמודים (ירו', סה ע"ד ובבלי, יז ע"א). . בהזכרת המעשה בימי דוד הכוונה למסופר על "הרעב בימי דוד שלש שנים" ובהמשך: "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב כא א-יד). אין במקרא כל סיפור על רעב או בצורת בימי שלמה, ואין המשנה מתכוונת אלא לתפילתו של שלמה בחנוכת המקדש: "רעב כי יהיה בארץ" (מלכים א ח לז), ולאחר מכן נראה אליו ה' ובישר לו: "שמעתי את תפילתך" (שם שם ט ג).