אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י ׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ העצנו [הָֽעֶצְנִ֔י] עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אחד [אֶחָֽת׃] (ס)
רבנו בחיי
וע"ד המדרש עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה דכתיב (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת ה' וכתיב (משלי כ״ב:ד׳) עקב ענוה יראת ה', עשו מלת עקב מלשון עקב ולמדנו מזה כי מדת הענוה גדולה מן החכמה, כי היראה שהיא בראש החכמה הלא היא עקב לרגלי הענוה, וידוע כי לכל מדה שבמדות יש שתי קצוות קצה ראשון וקצה אחרון, ועוד יש שלישי והוא המצוע, ומדת הענוה היא ממוצעת כי היא אמצעית בין הקצה הראשון שהוא הגאוה והקצה השני שהוא השפלות, והנה המצוע בכל המדות הוא הדבר הבינוני והטוב לאדם שיבור לו ושיתנהג בו ושלא יטה לאחד מהקצוות שהוא דבר רע ומר, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (שם ד) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו, כיון בזה להזהיר את האדם שידריך את עצמו במצוע ב' הקצוות כלשון הפלס שהוא ממוצע בין שתי הכפות שוה בשוה ואינו יוצא לחוץ ואז יכונו כל מדותיו כי הוא דרך הישר ללכת בו, וזה שהוסיף באור ואמר אל תט ימין ושמאל, כלומר שילך באמצע ולא יטה לאחת מהקצוות, אבל במדת הענוה הוזהרנו בה שיטה האדם את עצמו אל הקצה האחרון שהוא מדת השפלות ולא יבחר להשאר בדרך המצוע פן יתקרב לגבול הגאוה שהיא המדה המגונה המזקת האדם והמטרדת אותו בגוף ובנפש מן החיים המקריים ומן החיים הנצחיים, ועל זה אמרו ז"ל במוסרם מאד מאד הוי שפל רוח, וכפלו המלה באמרם מאד מאד ללמד דעת את העם שיטה עצמו אל הקצה האחרון שהוא השפלות לפי שמדת הענוה מפוארה ומעולה ומעלתה עצומה ומפורסמת לעין, לכך הזכיר דוד המלך ע"ה על עצמו (תהילים נ״א:י״ט) לב נשבר ונדכה, ואע"פ שהיה מלך גדול ונביא, וגדול שבשבעים זקנים וכענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ח׳) יושב בשבת תחכמוני, הפליג על מדת הענוה וקרא עצמו לב נשבר ונדכה. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהיה ראש הנביאים כלם ולא שבחו הכתוב בשאר המדות העליונות שהיו בו רק במדת הענוה והוא מה שאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה עניו מאד, והזכיר מאד לבאר כי משה רבינו ע"ה לא רצה לעמוד על המצוע בלבד שהוא לשון ענו אבל הטה עצמו מן המצוע אל צד השפלות ועל כן הזכיר מאד, ומכלל ענותנותו ושפלותו מה שמצינו שלא רצה לבא אל אהל מועד בעוד שהיה האהל טמון ומכוסה בענן הכבוד כענין שכתוב (שמות מ׳:ל״ד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ואע"פ שכבר נאמר לו מפי הגבורה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים לא ערב את לבו לבא אל אהל מועד לא להתנבא בתוכו ולא להתפלל ולהקריב קרבן עד שנתן לו הקב"ה רשות וקראו, וזהו שכתוב.
מגלה עמוקות
מזמור (תהלים קמ) שאמר דוד על יעקב שאמר על עשו לפי שיניקתו מן תרין גוליורין אף וחמה ועליה אמר (משלי יח) א"ח לצרה יולד נוטריקון אף וחמה. אף וחמה בגי' ק"מ לכן כשהגיע למספר תרין גוליורין אילין שהם כלליה דחשבון שמורה במספר זה בישראל לא קם אבל בא"ה ק"ם ומנו בלעם שהוא כולל (תהלים קמ) חלצינו ה' מאדם רע שקם לפגוע בנפשו (שם ו) שובה ה' חלצה נפשי וכנגד ממונו שרצה ליקח (שם קמ) מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו רעות בלב וישטום עשו בלבו חלצני ה' מאדם רע זה ישמעאל מימין פרא אדם מאיש חמסים זה עשו ועל תרין סיטרין אילין משני צדדים גם מה שאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו ויקח מחלת בת ישמעאל כנגד הבריות הגיד זה הטעם אבל כוונתו היתה פנימות מאחר שראה שיעקב הוא קו האמצעי וא"א לעשו שהוא מצד שמאל ליקח אל צד ימין מן הקליפות לבוא עליו משני צדדין מצד שור ומצד חמור דסיטרא אחרא כמ"ש יעקב לעשו (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ואין אני מתיירא מתרין גוזרין דדינא דבחולקך שהם שור וחמור שעליהם אמרה תורה (דברים כב) לא תחרוש בשור וחמור יחדיו שלא לזווג אותם יחד ואשריכם ישראל בזמן שהם עוסקים בתורה ובג"ח הם (ישעיה לב) משלחי רגל השור וחמור ז"ש יעקב כאן אשר חשבו רעות בלב בשעה שאמר בנות כנען הם רעות בעיני אביהן לא היתה כוונתו כמו שהגיד לכל אדם רק כל היום יגורו מלחמות כי כוונתו היתה לזווג עם נחש אשת זנונים ז"ש (תהלים קמ) שננו לשונם כמו נח"ש חמ"ת עכשוב עד תשוב חמת אחיך תחת שפתימו סלה שמרני ה' מידי רשע הצילני מיד אחי מיד עשו הידים ידי עשו בידים שלו או על ישמעאל פרא אדם ויד כל בו מאיש חמסים זה עשו או על שר שלו מלמעלה ועליו מלמטה. (שם) אשר חשבו לדחות פעמי הלך ושכר מכס של מצרים גם שם היתה כוונתו מאדום כח סמאל ז"ש (בראשית לב) והוא הולך לקראתך על סמאל וארבע מאות איש עמו הוא מחנה של מצרים ת' פרסה כמו שבשעה שיצאו ממצרים הלך שר של מצרים (שמות יד) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים הם מחנה דאוזיף לי' סמאל כדאי' בזוהר טמנו גאים פח לי השב גמול על גאים הם תרין סיטרין אילין שמתגאים על כל שבעים שרים שלמעלה כי ע"ב שרים הם מימין רוכב ישמעאל על ל"ה שרים ימינים ויניקתו מצד אברהם אשר עליו אמר (בראשית יז) לו ישמעאל יחיה לפניך על ל"ו שרים שלו ומצד שמאל עומד עשו ויניקתו מצד יצחק אביו שאהב אותו יצחק ורוכב על ל"ה שרים שמאלים וסי' (הושע י) חל"ק לב"ם עתה יאשמו שכנגדן צריכין להיות ל"ו צדיקים בישראל בח"ל ול"ו צדיקים בא"י ולכן נקראו שני"ם אלו גאים שהם מתגאין מתרין סטרין פח לי וחבלים הוא סוד (ויקרא טז) שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (דברים לב) יעקב חבל נחלתו (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים אבל (שם קיט) חבלי רשעים עודני (משלי ה) ובחבלי חטאתו יתמוך (ישעיה ה) מושכי העון בחבלי שוא. גם (תהלים קמ) פרשו רשת לרגלי במדרש מקום חמי טבריא שנעל עשו שם שהוצרך יעקב לעבור שם ולא היה יכול עבור המים והקב"ה הזמין לו מקום אחר ז"ש פרסו רשת ליד מעגל מוקשים שתו לי סלה ה היה הפח כלול מאש וממים שהם ב' מדות אלו עשו אש וישמעאל מים. ועז"א (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. (שם קמ) אמרתי לד' אלי אתה (שם קיח) אל ד' ויאר לנו שתי שמות אלו ולפי שיעקב והנה ד' נצב עליו אנכי אלהי אברהם אביך לכן פתח באלו שתי שמות (שם קמ) האזינה ד' קול תחנוני (שם ד) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם זה שהוא של אלהי יעקב ואח"כ אמר (שם קמ) אלהים אדני עוז ישועתי שהם מסיטרא דדינא תרווייהו אלהים מדת הדין הקשה אדני מדת הדין הרפה ז"ש אף על פי ששניהם הם עכ"ז הם ישועתי והוא סוד תרין בתי דינין עילאה ותתאה ובאלו ארבע שמות מנהיגהקב"ה את העולם שהיא מרכב"ה שלימ"ה אברהם יצחק יעקב דוד שלשה היו בסוד (תהלים נ) אל אלהים ד' דבר ויקרא ארץ שהוא שם של אדני שהוא במלכות שנקראת ארץ אדון כל האדונים ד' שמות אלו הם בגי' יצחק והן הן שלשה עדרי צאן שראה יעקב רובצים ואבן גדולה הוא אדני על פי הבאר כלול ארבעתו. (שם קמ) סכותה לראשי ביום נשק על שם שנקרא ישראל כמ"ש בפ' בראשית הוא ישופך ראש ר"ל כשנקרא ישראל שהוא השם תמן ראש אזי הנחש הולך ואין לו תקומה לפני ישראל ז"ש סכותה לראשי שאז כבודי ומרים ראשי: (שם) אל תתן ד' מאויי רשע שרצה להרוג את יצחק כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי כדי להמית אח"כ יעקב ועז"א (בראשית לב) ויירא יעקב מאוד על הריגת אביו ויצר לו על הריגתו ועל הריגתו אמר (שם קמ) זממו אל תפק ימוטו עליהם גחלים באש רשע שהאביק עם יעקב הוציא סמאל אש מן הארץ ויעקב השיב אני כולו אש ז"ש ימוטו עליהם גחלים באש ובזה יפילם במהמרות בל יקומו (שם) חלצני ה' מאדם רע זה עשו מאיש חמסים תנצרני זה לבן שהחליף משכורתו עשרת מונים בעולם היצירה זעיר מקנן תמן דאיהו יעקב יש בו שם של מה הוי"ה במילוי אלפין ושם של אהי"ה במילוי אלפין אלף הא יוד הא בגי' קמ"ג שניהם עולים פק"ח עיניך וראה ויפגע במקום וילן שם מנין חלצנ"י ד' מאד רע בעולם היצירה תמן מרכבה דילי' כמין חתיכה מרובעת כדאיתא בכנפי יונה מאיש חמסים תנצרני בעולם עשיה תמן (שמואל ב כג) שמנה מאות חלל חרב שהרג דוד מנין תנצרנ"י וס"ת מרומזין תלת קטרין של מלאכו של עשו "שטן "מלאך המות יצר הרע מסית ומסטין וממית (תהלים קמ) חלצני ה' "מאדם "רע קרי רחי"ם וטחני קמח שלשה בתי דינין שבג' עולמות בגי' חר"ן שלשה פעמים אלהים. (שם) אשר "חשבו "רעות ר"ת אחר טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר. "חשבו "רעות "בלב ר"ת חרב פתחו רשעים ולא נתנו ד' להרע לי לא בגופי ולא בממוני רעות ליקח ממונו יגורו מלחמות גופו שננו לשונם כמו נחש נחשתי ויברכני ד' בגללך. ידעתי כי יעשה ד' דין עני משפט אביונים כי כבר השיב הקב"ה לדוד אפי' אתה מקימני כמה פעמים איני קם אימתי אני קם כשאראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים שלוקחים גופן וממונם וכמ"ש יעקב עם לבן גרתי בגלות ואחר עד עתה עד (תהלי' יב) עתה אקום יאמר ד' כי גם לבן רצה להרוג את יעקב דברים כו) ארמי אובד אבי גם לקבל ממונו: תהלים קמ) יפלו במהמרות בל יקומו, לפי שאמר לאביו יקום אבי השיב לו הקב"ה יקום אלהים ויפוצו אויביו ולכן לא יקומון רשעים במשפט. חלצני ד' מאדם רע בו נרמזו שבע שמות של עני. ויצא יעקב מבאר שבע שבא עשו ולקח כל ממונו שנקרא בשבע שמות "מסכן "דל "מך "רש "עני "אביון "דך מאיש חמסים שלקח כל אשר לו וכן הוא בלעם שכל כחו בפיו איש לשון בל יכון בארץ בל שיניקתו מן ב"ל ואחריתו עדי אובד ונעשו מעצמיו נחשים כדאיתא בזוהר פ' בלק ז"ש בל יכון בארץ שגם קבורה לא היתה לו גם עשו שהי' צד בפיו את אביו וכחו בפיו להסטין את בני האדם בל יכון בארץ. גם על הנחש שלע"ל הכל מתרפאין בג"ן חוץ מג"ן שהוא גבעוני נחש שאין להם רפואה. החמס ז"ש בל יכון בארץ. ז' מדורי גיהנם לקבלהון ז' רואי פני המלך שבע שמות של צדיקים ולמעלה מכולם ישרים אך צדיקים יודו לשמך לשבת בשבעה דרי עילאה היפך רשעים וישבו ישרים שהוא המרכבה וכה"א ישר יחזו פנימו:
רמב"ם
כבר בארנו וזכרנו בפרקים הקודמי' שהענוה היא ממעלו' המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר רק ענוה ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב עינים רמות וגאה ורם ומשמות החכמים ז"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה. וכנגדן שפלות הרוח וכבר בארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא' מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה: ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל השפלות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ"ש שיהיה אצלו מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו. ואמרו בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי' למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה והיא סבת מציאותה ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א"כ הענוה גדולה מן החכמה הרבה: ואמרו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע"ה אשר נשלמו בו מעלות השכליות ומעלות המדות כלן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה ושבחו השם יתברך על כל אדם במדת הענוה ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם ואמרו מאד מופת לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה. וכן בדוד משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש"י לנו ע"י משה רבינו ע"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים כמו שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והרבה מאילו מעלות המורות על תכלית הענוה. ומה שאמרו רז"ל בגאוה אמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ואמרו כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה'. ואמרו שחטא הגאוה כמי שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את [כל] התועבות האל ואמרו שהמתגאה הוא בעצמו אצל הש"י כעבודת כוכבים עצמה והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון. ואמרו שהש"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה עפר בחייו ר"ל הענוים הם אשר יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' וגבוה ממרחק יידע והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים אמרו לשאת ולספחת ולבהרת ואין שאת אלא גבוה שנא' הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת: וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ר"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים ר"ל כשנשים הגאוה בקצה א' ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם עומד בחלק ס"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק א' ויקרב אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהיה לאדם ממנה ר"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה. ומי זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחזוק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך באחרית הגוף והוא שובו רמה: