וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃
רמב"ם
והכת השלישית והם חי השם מעטים עד מאד עד שאין ראוי לקרותם כת אלא כמו שיאמר לשמש מין ורק היא יחידה והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על ענינים אמתים למאד ואע"פ שהם מעטים ומפוזרים במקומות מחבוריהם הם מורים על שלמותם וכי הם השיגו האמת ושנתברר ג"כ אצלם מניעות הנמנע ומציאות המחויב להמצא וידעו כי הם ע"ה אינם מדברים התולים ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים דברו בהם בדרך חידה ומשל כי הוא זה דרך החכמים הגדולים ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם וידוע הוא אצל בעל הלשון כי חידה הוא הדבר שהמכוון בו בנסתר לא בנגלה ממנו וכמו שאמר אחודה נא לכם חידה וגו' לפי שדברי החכמים כולם בדברים העליונים שהם התכלית אמנם הם חידה ומשל והיאך נאשימם על שמחברים החרמה על דרך משל ומדמים אותם בדברים הפחותים ההמוניים ואנו רואים החכם מכל האדם עשה זה ברוח הקדש ר"ל שלמה במשלי ושיר השירים ובמקצת קהלת ואיך יקשה עלינו לסבור פירוש על דבריהם ולהוציאם מפשטם כדי שיאות לשכל ויסכים עם האמת ועם היותם כתבי הקדש והם בעצמם סוברים בפסוקי המקרא ומוציאים אותם מפשוטם ומשימין אותם משל והוא האמת כמו שאנו מוציאים שאמרו (ברכות יח:) בפירוש פסוק הוא הכה את שני אריאל מואב שהוא כלו משל וכן מה שנאמר והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור משל וכן מה שנאמר מי ישקני מים מבור בית לחם (ב"ק ס:) ושאר הספור כלו משל וכן ספור איוב בכללו אמרו קצתם משל היה (ב"ב טו.) ולא פירש לאיזה דבר הושם זה המשל וכן מתי יחזקאל (סנהדרין צב:) אמרו קצתם משל היה ורבים כאלה. ואם אתה המעיין מאחת השתי כתות הראשונות לא תשגיח בדברי ולא בשום דבר מזה הענין לפי שלא יהיה נאות לך שום דבר ממנו אבל יזיקך ותשנאהו והיאך יאתו המאכלין הקלים המעטים מכמותם הישרים באיכותם לאדם שהרגיל במאכלים הרעים אבל באמת הם מזיקים לו והוא שונא אותם הלא ידעת מה אמרו האנשים שהיו רגילים לאכול בצלים ושומים והדגים ונפשנו קצה וגו'. ואם אתה מן הכת השלישית כשתראה דבר מדבריהם שהדעת מרחיק אותו תעמוד ותתבונן בו ודע שהוא חידה ומשל ותשכב עשוק הלב וטירוד הרעיון בחבורו ובסברתו ותחשוב למצא כוונת השכל ואמונת היושר כמו שנאמר למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת ואז תסתכל בספרי זה ויועיל לך בע"ה:
משנת ארץ ישראל
העדים שאמרו כתב ידינו זה – העדים שבאים להעיד ולאשר שכתב היד שבמסמך אמנם כתב ידם הוא, מוסיפים ואומרים: אבל אנוסים היינו – אנוסים היינו לחתום על הדברים הכתובים בשטר אף על פי שידענו שהם שקר. גם כאן ללא עדותם אין השטר מתקבל, לכן הם בבחינת הפה שאסר שיכול להתיר. עם זאת אין זה מקרה רגיל, שהרי יש כאן בדל עדות אף ללא דבריהם, שהרי השטר לפנינו. בבבלי (יח ע"ב) אומר רבי בר חמא21לאחר ניסוח מחודש של הגמרא. : "לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות", כלומר, המלווה איים עליהם בהרג אם לא יחתמו על השטר, "אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין, מאי טעמא? אין אדם משים עצמו רשע". עוד מובאת ברייתא כי זו דעת חכמים אך לדעת רבי מאיר אין הם נאמנים כי "קסבר רבי מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו, יהרגו ואל יחתמו שקר" (יט ע"א). מקובלת בספרותנו ההכרעה בבית נתזה בלוד: "נמנו בעליית בית נתזה בלוד על התורה מניין אם אמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ואל ייהרג" (ירו', סנהדרין פ"ג ה"ו, כא ע"ב; בבלי, שם עד ע"א ועוד). אך מצויה דעה שאף על החמס ייהרג ואל יעבור: "לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני אלא אפילו חמוס את פלוני" (ירו', שבת פ"ד ה"ד, יד ע"ד; עבודה זרה פ"ב ה"ב, מ סע"ד). בבבלי נאמרה הלכה זו בשם רבי מאיר, אך בירושלמי הדברים אמורים כדעת הכול, ובבבלי בבא קמא ס ע"ב הדברים אמורים במסגרת דברי אגדה. רב הונא מסביר את דברי הכתוב בספר שמואל ב כג טו: "ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם... וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו, שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו". בפרקי רבינו הקדוש (מהדורת אליעזר גרינהוט, עמ' מג) מיוחסת דעה זו לרבי יהודה: "ג' שאין עומדין בפני פיקוח נפשות עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. רבי יהודה אומר אף הגזל"22ראו עוד: ליברמן, ירושלמי כפשוטו לשבת, עמ' 188. .
פירוש מהרז״ו
והנה בועז בא. וס"ד ויאמר לקוצרים ה' עמכם ומ"ש מבית לחם מיותר שכבר ידענו בפסוקים הקודמים אלא שבא ממקום ב"ד לקיים התקנה שהתקינו וכמ"ש ש"ב כ"ג ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ודרשו על הלכה שנצרכו לו לשאול מב"ד דשם וכן כאן וכמ"ש בסוף רות ובועז עלה השער וגו':