פרשנות מצטטת על שמואל ב כד:כד

מקום הגורן בשש מאות מקום המזבח בחמשים צ"ל מקום הבית. ור"ל המקום היינו השדה שנבנה בו הבית כולו קנה בשש מאות שקלי זהב. אבל מקום המזבח דהיינו הגורן וה"ה הבקר והמוריגים וכלי הבקר קנה בכסף שקלים חמשים ולשון הפסוקים מוכיחים כן. כי אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. ובגורן היה המזבח. ובד"ה אומר ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב וגו' ר"ל כל המקום שהוא השדה שסביב הגורן שנבנה בו הבית ובעבורו נתן שש מאות שקלי זהב. ורבי אלעזר ס"ל שגם הגורן בכלל השש מאות שקלי זהב. שבעד כל המקום היינו השדה ובעד הגורן שהוא מקום המזבח נתן שש מאות שקלי זהב. ובעד הבקר והמוריגים וכלי הבקר נתן חמשים שקלי כסף. ולדידיה ה"פ דקרא (דשמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאה הרי פירשו בד"ה ויתן דוד לארונה במקום זהב משקל שש מאות. ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים. והמוריגים וכלי הבקר נכללו בכלל הבקר. ועיין זבחים קט"ז ע"ב ברש"י ובחד"א וברד"ק סוף שמואל:

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ כִּי מָקוֹם זֶה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים הַמַּכְהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, עַל כֵּן לָקַח מִן אַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָם שׁוֹמֵר לְרֹאשׁוֹ, לְהַרְאוֹת חִבַּת הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קב טו) ״כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ״. וְלָקַח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה סח יא), וְהָיוּ הָאֲבָנִים מְרִיבוֹת, כָּל אַחַת אָמְרָה ״עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ״, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ לְאֶבֶן אַחַת, רֶמֶז לֶעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב הָרַב הַמּוֹרֶה, שֶׁלְּכָךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָקוֹם זֶה שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם מִקְדָּשׁ וְהֵיכַל מֶלֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְרִיבָה בֵּין הַשְּׁבָטִים, כִּי כָל שֵׁבֶט יִרְצֶה בַּמָּקוֹם הַמְקֻדָּשׁ הַהוּא. וּמִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם נֶאֱמַר (דברים יב ה) ״אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם״, וּכְתִיב (שם יד) ״כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ״. הָא כֵּיצַד? אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן מִן אֲרַוְנָה הַיְבוּסִי, גָּבָה אֶת הַכֶּסֶף מִכָּל הַשְּׁבָטִים, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם. וְאִם כֵּן, מְרִיבָה זוֹ שֶׁהָיְתָה בֵּין הָאֲבָנִים וְנַעֲשׂוּ לְסוֹף אֶבֶן אַחַת, זֶה הָיָה אוֹת וּמוֹפֵת עַל הֶעָתִיד, שֶׁכָּכָה תִּהְיֶה מְרִיבָה בֵּין אַבְנֵי נֵזֶר שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי כָל שֵׁבֶט יֹאמַר ״עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁוֹ״, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״ (ירמיה יז יב). וּלְסוֹף נַעֲשׂוּ לְאֶבֶן אַחַת עַל יְדֵי שֶׁגָּבָה דָּוִד הַזָּהָב מִן כֻּלָּם. וְעַל אֶבֶן זֶה נֶאֱמַר בְּבִנְיַן שֵׁנִי ״וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה״ (זכריה ד ז), רָצָה לוֹמַר אוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, הוֹצִיאוֹ לְיַסֵּד בּוֹ אֶת הֵיכַל ה׳. וְעָשָׂה יַעֲקֹב מִמֶּנּוּ מִטָּה לִשְׁכַּב עָלָיו, לִהְיוֹת סִימָן שֶׁזֶּה יִהְיֶה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּירַשׁ רַשִׁ״י בְּשִׁיר הַשִּׁירִים עַל פָּסוּק ״הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה״ (שיר השירים ג ז).

חופף עליו. על הכבוד שהיה שוכן בירושלים בחלק בנימין. וטעם בין כתפיו ולא אמר על ראשו לפי שבית המקדש אינו בגובה ההר ממש אלא למטה מעט נמוך כ"ג אמה מעין עיטם, ודעתו של דוד היה לבנותו שם, כמו שדרש בשחיטת קדשים וכן פירש רש"י ז"ל. והנה משה קראו בכאן בלשון כתף וכן יהושע תלמידו קראו כן (יהושע ט״ו:ח׳) אל כתף היבוסי, ומה שנקרא יבוסי על שם שקנאו דוד מארונה היבוסי. ויש שפירש מה שאמר בין כתפיו לפי שהוא באמצע נחלתו.

באחד שבטיך. בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם", הָא כֵיצַד? כְּשֶׁקָּנָה דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן מֵאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי גָּבָה הַזָּהָב מִכָּל הַשְּׁבָטִים, וּמִכָּל מָקוֹם הַגֹּרֶן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הָיָה (שם):