וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃
רשב"ם
ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.
רמב"ן
ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות א׳:א׳) כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שלשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ואיננו נכון. ורש"י כתב (רש"י על שמות א׳:א׳) אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חבתם שנמשלו ככוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו). ואלו דברי אגדה (שמו"ר א' ג'), והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קשור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי:
מגלה עמוקות
תולדות יצחק כלול מן ג' יחוד קידושין חופה שהם סוד ג' תפלות של שבת בסוד (משלי א) כן אורחות כל בצע בצ"ע בוקר צהרים ערב נפש בעליו יק"ח יחוד קידושין חופה תפלת ערבית קדושין תפלת שחרית חופה ישמח משה כליל תפארת בראשו נתת לו מנחה אתה אחד נשארה אות צ' עטרת תפארת מג' תפלות אלו לכן יעק"ב יחוד עטרה קדושה (שם י) ברכות לראש צדיק רזא דעץ אשר ישבו תחתיו רתיכא קדישא השענו תחת העץ אצל יעקב נרמז אות ע' עטרה אצל יצחק אות צ' שרומזת על צדיק חי עלמין קץ ח"י ז"ס (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים כשאתה מוצא מן יעקב שבעים שהוא אות עין שזה סוד ע' ענפים ובסוד (בראשית מו) ויוסף ישית ידו על עיניך ע' שלו כי יוסף הוא ראש צדיק אשר ירש. בסוד צדיקים יושבים ועטרותי' בראשיהם: